רק מביט בה

סוף סוף, אחרי יותר מדי ימים במרפאה, אני משוחררת וחוזרת ללמוד.

אני מתיישבת בכורסה נוחה בחדר המועדון של הבית שלי וקוראת ספר, אני מאבדת ריכוז כשאני שומעת ציחקוקים מכיוון קבוצת המקובלות, אני מזעיפה פנים.

"היי מאמי, שמענו על הרומן הסוער שלך עם הבחור שזרק עלייך כריך," הן נתקפות ציחקוקים היסטריים, איזו שנינות.

אני מתעלמת.

"אז מה הלאה? הוא יתחיל להיות ממורמר ולרצות להתאבד?" ממשיכה המבוגרת שבהן.

ההבעה הזועפת שלי הופכת לתחושת הלם שלמרבה השמחה אני מצליחה להסתיר.

"נורא מצחיק" אני אומרת "חשבת לעבור לעבוד בתור בדרנית?".

"נראה לי שיהיו לי אפשרויות עבודה יותר טובות" היא מחייכת חיוך מרוצה "כשאזכר בתור "המכשפה הצעירה שהצילה את חברתה ממוות"" היא אומרת.

"שם קליט," אני עונה "ולמה שיזכרו אותך בתור אחת כזו?" אני שואלת.

"טוב, אחרי הכל אצטרך לספר למבוגר אחראי על התוכניות שלך." היא אומרת בקול ילדותי ותמים שלא מצליח להסוות את ההנאה שגורמים לה הדברים.

"איזה תוכניות? אם יורשה לי לשאול, כמובן." אני שואלת, מנסה להסתיר את המתח.

"את יודעת בדיוק על מה אני מדברת," היא מחייכת חיוך מרושע.

"תזכירי לי?" אני אומרת.

בחיוך ניצחון היא מנופפת מולי במודעה.

---

בשיעור שיקויים אני לא מצליחה לשמור על ריכוז ומעיפה מבטים לעברה מדי כמה שניות, ה"נשק" שהיא חשפה בחדר המועדון הופך אותי לפגיעה.

"אהמ, אהמ, ומדוע השיקוי שלך בצבע צהוב זרחני שמדיף ריחות בננה?" שואל הפרופסור, אני מביטה בשיקוי שלי, שאמור היה להיות בצבע אדום כהה ומסמיקה, הנערה מגחכת לעברי.

"סליחה פרופסור" אני ממלמלת ומתחילה לעבוד על השיקוי.

היום המחורבן הזה לא עומד להיגמר בקרוב.

איזה כיף לחזור ללימודים.

---

למישהו יש רעיונות לשמות לדמויות?

הפרק הקודם		הפרק הבא