רק מביט בה

"אז זאת התוכנית הגאונית שלכם?" אחותי מגחכת, "יש לי רעיון יותר טוב" היא אומרת.

"ומה הרעיון?" אני שואל.
"בוא איתי למרפאה, וכשאצא תשאר במרפאה ותלך אליה" היא אומרת.

"אז זאת התוכנית הגאונית שלך? חברי מחקה אותה.

"כן" היא אומרת, "והיא תעבוד טוב יותר משלך".

בשעה שש בבוקר, למרות הפיהוקים שלה, אנחנו מתקרבים למרפאה ומוודאים שכולם ישנים חוץ מהנערה.

ברגע האחרון הנערה נרדמת ,ואז מתעוררת בבהלה קלה.

"מה אתה רוצה ממני? כבר אמרתי לך ללכת!" היא כמעט וצועקת.

אחותי מתמלאת כעס, "טיפשה אחת, את כל היום עסוקה רק בעצמך, אז אל תדברי על אח שלי!" היא אומרת ויוצאת.

העיניים של הנערה מתמלאות בדמעות והיא מחבקת את ברכיה.

אני נזכר בהוראה של אחותי וניגש אליה, "היי, את בסדר?" אני שואל, "אחותי כולה להיות מגעילה לפעמים, אל תתייחסי אליה" אני אומר.

"היא לא משמיעה שום קול, אבל הדמעות זולגות על לחייה.

אני מתיישב לידה, להפתעתי היא לא מגרשת אותי.

"זה פשוט-" היא אומרת בקול רועד ונשברת באמצע, "זה פשוט ש-,ש-".

היא לא מצליחה לסיים ומתחילה לבכות בשקט, אני מוציא מהארונית קופסאת טישו.

"ת- תודה" היא אומרת, ומתחילה לנגב את הדמעות, הבכי שלה נרגע מעט.

"זה בסדר" אני אומר.

"לא , באמת, כל הזמן הייתי מגעילה אלייך ואתה נשארת איתי" היא אומרת בשקט.

"טוב, אמממ" אני לא מצליח למצוא מילים.

היא צוחקת צחוק קטן, "תודה" היא אומרת, ומנשקת אותי נשיקה על הלחי.

אני קופא, וואו, התוכנית של אחותי עבדה טוב.

"להתראות" אני אומר.

"להתראות" היא משיבה בשקט וחוזרת לישון.

הפרק הקודם		הפרק הבא