מלחמת הכוחות

פרק 5- צפוי אך מאכזב

וולדמורט היה מיואש. לא את זה הוא ביקש. הבעה מאוכזבת פשטה על פניו הנחשיים ועיניו האדומות היו קרות מתמיד. אך כך רצה הגורל, ואפילו אדם כמו וולדמורט לא מסוגל לשנות את הגורל, גם אם הוא אכזר ולא נעים כלל.

כשהגיע הבקבוק עם הנוזל הכסוף לוולדמורט, הוא החליט לקחת איתו את זנב תולע למלחמה. יותר עוזרים-יותר צרות, הוא חשב לעצמו. אך לא נראה שזה היה משנה גם אם היה לוקח שלושה משרתים נאמנים.

חבריו של וולדמורט למלחמה היו פשוט... שתלטנים. כך לפחות חשב וולדמורט, שעד לאותו רגע שלט בעולמו ללא עוררין. החשיפה לאנשים מעולמות אחרים, שבהם הם שלטו ועדיין הרגישו שהם השולטים, לא הייתה נעימה. ממש לא נעימה.

סאורון, חשב וולדמורט, הוא סתם גאוותן יהיר. כל מה שהוא רצה זה טבעת טיפשה, שוולדמורט לא הבין מה כל כך מיוחד בה. סרומן היה לא פחות גרוע, מפני שהעמיד פנים שהוא זקן חביב למרות שבפנים הוא היה מרושע. לפחות גולום הוא סתם יצור שאוכל להשתלט עליו בקלות, חשב וולדמורט.

הסמכות חשב שהוא האל (מה שהיה קרוב לאמת) וחשב שכולם חייבים לבצע את מה שהוא אומר. וולדמורט אפילו פחד כשראה אותו לראשונה, והיה המום מהסמכות שהוא הקרין. גברת קולטר נראתה לא מזיקה, אך וולדמורט הבין לבד שלא כדאי להתעסק איתה.

המלכה אתלדרדה הייתה פשוט מרשעת. היא כבר מתה, ואחרי שהיא מתה היא רצתה להמשיך לשלוט. לא אתן לה לעשות זאת כן, חשב וולדמורט. איתה היו גם דוםדניאל, אדם שהיה מספיק מרושע כדי להשמיד את העולם, וסיימון. לפי מה ששמע, סיימון הוא אח של אויביו שנמצאים במחנה השני. וולדמורט חשב שלא כדאי לסמוך עליו יותר מדי.

הראז'אק, שנראו כמו שני חרקים גדולים, לא היוו סכנה גדולה מדי, או לפחות כך חשב וולדמורט כשראה אותם. סה"כ שני יצורים מעט מרושעים אבל לא מפחידים. המלך גאלבטוריקס נראה כמו בן אנוש פשוט, אבל וולדמורט ידע שמאחורי החזות הזו מסתתר אדם לא נעים בכלל.

המלכה ג'דיס היפהפייה הייתה מכשפה, מה שעלול להקשות מאוד על וולדמורט להשתלט עליה. המלך מירז לא היה מאיים, ולכן וולדמורט ידע שעליו יוכל להשתלט בקלות.

כל החמישה עשר צעדו אל היער שהיה במרחק מה מהם, ובינתיים וולדמורט התחיל לזמום בסתר. הוא ניגש אל גולום ולחש באוזנו: "למי אתה נאמן, לסאורון או לסרומן?"

גולום נבהל מהשאלה וצעק בקול חזק: "האדון הנורא לא יצליח לשכנע את גולום לעבוד לצידו! לא לא, סמאגול משרת רק את אדונו הנדיב! ולא את המפחיד שעומד כאן לידי!"

למשמע הצעקה הביטו בו סאורון וסרומן. וולדמורט הסמיק והמשיך ללכת כאילו דבר לא קרה. אל תהיה פזיז! חשב לעצמו בכעס. לא יהיה לך קל כאן בכלל, כי כולם כמוך!

סאורון וסרומן החליטו להתעלם והמשיכו ללכת. כשהגיעו ליער המשיכו לצעוד, עד שהגיעו למין קרחת יער ליד נהר. כל החמישה עשר חתמו על הדף, והמקום הפך להיות מחנה. וולדמורט נשכב במיטתו למרות שהייתה שעת צהריים והבחין שסאורון מתבונן בו בעינו (מסאורון נשארה רק עין).

"על מה אתה מסתכל?" שאל וולדמורט בכעס.

"שום דבר," אמר סאורון.                                             

"פלנג'ה!" צעק וולדמורט וכיוון את שרביטו אל עינו של סאורון. העין נסגרה.

"לי לא אומרים שום דבר," אמר וולדמורט בלחש, "אותי משרתים. נכון, זנב תולע?"

זנב תולע, שהיה עסוק בזלילה, פלט "בטח, אדון!" ורץ לעמוד לצידו.

"הגיע הזמן," לחש וולדמורט, "לעשות קצת סדר במקום הזה."

"כולם, לבוא לפה!" צעק וולדמורט. חיש מהר התקבצו כל החמישה עשר סביבו, במעגל. "יפה מאוד," לחשש וולדמורט, "בדיוק כך תהיו בכל פעם שאקרא לכם. מעכשיו תהיו עוזריי הנאמנים, ואם לא- יהיה רע. בשמי לא תנקבו. מישהו מתנגד?"

המלך מירז צעד קדימה. "אני מלך, וולדמורט, מלך!" צעק וירק בפניו של וולדמורט. "אין שום סיבה שאהיה משרת של-"

אך את המשפט הזה הוא מעולם לא סיים. הבזק ירוק נראה, ומירז שכב על הקרקע, מת. כולם הביטו בו, המומים, חוץ מוולדמורט.

"אתה יודע מה עשית הרגע?" צעק סיימון בזעם, "אתה הורדת את הסיכויים שלנו לנצח! חסר לנו אדם אחד, ולהם לא חסר כלום! אתה רוצה להישלט על ידם?"

"שב בשקט," אמר וולדמורט בשקט, "לפני שגם אתה תיהרג. אם אני רוצה, אני יכול להביס אותם אחד אחד לבד. אני לא צריך את עזרתכם. אם מישהו לא רוצה לשתף פעולה איתי, ימות."

המלכה ג'דיס צעדה קדימה. "אני מוכנה להיות שותפה שלך, וולדמורט! אני לעולם לא אשרת אותך! אני חושבת ששנינו יכולים להיות צוות מושלם! אנחנו לא צריכים את כל אלה-" היא הצביעה על כולם, "- שנינו ביחד יכולים להביס את האחרים, לדעתי."

"רק רגע," אמר סרומן, "גם אני קוסם. גם אני יכול להלחם ביחד איתכם."

"וגם אני," אמר סיימון.                      

"וגם אני," אמר דוםדניאל.

"טוב טוב הבנתי!" אמר וולדמורט בכעס, "אז אתם רוצים עבודת צוות, כן? אז יש לי חדשות בשבילכם. אני אלחם לבד מצידי, אבל לא אהיה שותף לקבוצה המטופשת שלכם. אני פשוט-"

אבל המשך דבריו לא נשמע. שאגת דינוזאור מזעזעת נשמעה, והם ראו אותו.
כמובן שכולם קפצו בבהלה, אבל וולדמורט נראה רגוע. הוא ידע מה לעשות. סוף סוף הוא יוכל להוכיח להם שהוא החזק מבינהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא