רק מביט בה

כשאני משתחררת בבוקר מהמרפאה אני יורדת לאכול באולם, אני מתיישבת בשולחן גריפינדור ומנסה לא להביט בנער.

נדמה לי שהוא מסתכל עליי, אני מביטה בו פעם אחת ונועצת בו מבט כועס, הוא נראה עצוב באופן מעורר רחמים.

לא אכפת לי.

למרות שהוא באמת לא אשם ו-

די.

אני מצטערת שבכלל הסתכלתי עליו וחוזרת ל... לבהות בצלחת.

אין לי תיאבון, אני שותה לגימת מיץ דלעת ומתחרטת, בחילה עולה בי.

אני רצה אל השירותים ומקיאה, יש לי טעם מר בפה.

אני גונחת בשקט וצועדת אל המרפאה, כשאני מגיעה מדאם פומפרי ממששת את מצחי, "את קודחת מחום" היא אומרת בדאגה.

אני מתיישבת בשקט על המיטה , מדאם פומפרי מתרוצצת מסביבי ומשקה אותי בשיקויים שונים.

"היי, את בסדר? ראיתי שרצת מהאולם" אני שומעת קול מוכר.

"מה יש לך ממני? למה נדבקת אליי?" אני שואלת בקול חלש.

"לא יודע" הוא אומר בקול עצוב ומבולבל.

"אתה יודע, זה בסדר, אני אשרוד" אני אומרת בשנאה קרה ונאנחת בהקלה כשמדאם פומפרי מגרשת אותו.

אני מתכרבלת בשמיכה ונרדמת, כשאני מתעוררת אני מזיעה וחם לי.

השעה היא שש, אני מתיישבת ומפהקת, משפשפת את עיניי.

אני יוצאת לחדר השירותים ושוטפת פנים.

המים הקרים מצננים אותי ועוזרים למחשבותי להצטלל ולהתנקות מקורי השינה הדביקים.

אני מנגבת את פניי במגבת רכה ונקייה וחוזרת למיטה, אני הופכת את השמיכה לצד השני כדי שתהיה קרירה יותר.

אני מחטטת בשידה שליד המיטה ושולפת מברשת שיער, אני מתחילה לסרק אותו.

אני נאנחת, אצטרך לצבוע אותו בקסם בקרוב.

אני שולפת את השרביט ומנסה להיזכר בלחש, אני צובעת את השורשים האדומים בשחור, אני נזכרת בחיוך מריר במבט על פני אימי כשחזרתי הביתה על שיער שחור.

אני מחזירה את המברשת לשידה ומייבשת את השיער בקסם.

אני צונחת בעייפות למיטה, ונרדמת.

ברגע האחרון אני שומעת קול של נערים נכנסים למרפאה.

הפרק הקודם		הפרק הבא