מי ידע? אף אחד

לונה הבינה,שמרגע שהיום הזה התחיל,הוא רק נעשה יותר ויותר מוזר. היא נזכרה בשורה מתוך סרט מוגלגים שראתה,בשם ''אליס בארץ הפלאות''. ''כל רגע הזוי יותר'' בהחלט התאים

ליום הזה. האם כדאי לה לצבוט את עצמה ולקוות שהיא תתעורר?כלומר,אם זה סיוט?

הזקנה העירה את לונה מהמחשבות שלה. ''האמנם?'' שאלה.

''מה זה אמור להביע,האמנם?'' שאלה לונה בתקווה שהיא לא נשמעת מטומטמת.

''אני רוצה שתאמרי לי מה קרה ביום שבו את טוענת שאמא שלך מתה.'' אמרה הזקנה.

לונה ניסתה להבין לאן כל זה מוביל. ''היא הלכה ליער,כי היא אהבה את הטבע,ורצתה לעשות שם ניסוי. והיא לא חזרה.למה זה מעניין אותך?'' שאלה לונה,וניסתה לדבר בקשיחות,

אבל רק נשמעה כמו תינוקת.

הזקנה נעצה בה מבט. לונה ניתה להחזיר לה מבט,אבל עיני הקרח הגדולות האלו הלחיצו אותה,כאילו הזקנה מחטטת בסודותייה.

''משהו חסר,'' אמרה הזקנה. ''למה אמא שלך לא חזרה?''

הרגשנות שקודם הייתה בלונה התפוגגה לחלוטין,ואיתה גם התפוגג האמון בזקנה. ''כי היא התפוצצה. וזהו.'' אמרה לונה ביובש.

הזקנה צימצמה את עייניה. ''האם היא לדעתך התפוצצה?''

לונה הרימה גבה. ''ברור,איזו שאלה?''

''את לא היית שם.'' אמרה הזקנה. ''את יודעת שאת לא יודעת בדיוק כמו שאני יודעת את זה.''

לונה האדימה. ידה נקפצה לאגרוף.

''אבל אולי היא נפלה לבור ושם מצאה את מותה?ואולי נרצחה? ואולי.... ברחה מכם ואולי-'' האישה נקטעה על ידי לונה.

''די כבר!'' לונה איבדה שליטה,דבר לא אופייני לה, ''אני לא רוצה לשמוע!''

''ואולי היא נחטפה.'' סיימה האישה את דברייה.

זה כבר הייה יותר מידי בשביל לונה. היא פלטה יבבה ורצה החוצה,מבלי להביט לאחור.

היא לא הפסיקה לרוץ,עד שמישהו התנגש בה מהצד. היא הסתובבה לראות מי זה.

קנה רובה הוצמד לגרון שלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא