השנה השלישית של ארתור

יומן.

היום, בזמן שהלכתי לתומי במדשאות והגיתי בשיעור האחרון בשיקויים, כיוון שנכשלתי ברקיחת השיקוי שהיה עלי להכין, מצאתי את עצמי נופל על הפנים. 

"רפארו", אמרתי ונקשתי על משקפי השבורים בשרביט שלי, וכך ראיתי שמולי תקפה אותי פעם נוספת.

"למה בעצם את כל כך שונאת אותי?" שאלתי אותה לאחר שקמתי וניערתי את הלכלוך מהגלימה.

"יש לך חוצפה, תאמין לי...", היא התחילה לומר בפנים סמוקות בכעס, אך נקטעה על ידי לוציוס מאלפוי, טהור דם מתנשא במיוחד שעבר במקום עם החברים שלו, וקרא: "הי, וויזלי, מה אתה עושה איתה? חשבתי שאתה מעוניין לזהם את הדם שלך עם איזו מוגלגית או בוצדמית."

החברים שלו צחקו, ואחד מהם, נראה לי גויל, צעק:"בוגד דם מטונף!"

הרגשתי איך הדם עולה לי לראש. "אתם בעצמכם מטונפים! מי שמזלזל במוגלגים ובילדיהם הוא בעצמו בוצדם!", קראתי, ויריתי לעברם כל לחש תקיפה שהצלחתי להעלות על דעתי.

הם כמובן גברו עלי במהירות ומצאתי את עצמי חבול ומוכה. 

צעקתי בחמת זעם והתנפלתי על מאלפוי, שכבר הפנה אלי את גבו, בידיים חשופות, והרבצתי לו ככל יכולתי לפני שהמורה לשינויי צורה הפרידה בינינו והטילה על שנינו עונשים.

היא גם הורידה שלושים נקודות מגריפינדור על כך שתקפתי ראשון.

זה לא הוגן.

***

יומן.

היום כריסטופר שאל אותי למה מולי שונאת אותי.

עניתי לו "לך תבין אדומי שיער" והבדיחה המטופשת הזאת גרמה לו לצחוק כמו מטורף ולשפשף לי את השיער במשך שאר יום הלימודים.

לפעמים אני תוהה איך התחברתי עם ילד כל כך פסיכי. לא קרה עוד משהו מיוחד היום.

***

יומן.

היום, בזמן שהתבטלתי עם כריסטופר והתחרינו מי מצליח להחזיק את הטיסן הקסום שלו יותר זמן באוויר הוא אמר לי: "תשמע, ג'ינג'י"

"אל תקרא לי ג'ינג'י. מה אתה רוצה? הטיסן שלך נפל כבר מזמן ולא כישפת אותו מחדש."

"יש לי וידוי.", הוא אמר בהבעה רצינית שלא אופיינית לו.

"אני יודע שאתה הכנסת לי מקקים מצופים למיטה. זה בסדר, היה לי טעים," אמרתי.

"באמת?", הוא קפץ פתאום.

"אתה חושב?" עניתי וגלגלתי עיניים.

"טוב, ברור שלא אכלת מקקים מצופים. זה לא העניין. אני... אני מאוהב."

"בי?" 

"מצחיק מאוד. אני מאוהב... במולי."

קיוויתי בכל מאודי שאני לא מסמיק ושאלתי: "ואיך זה קשור אלי?"

"היא שונאת אותך. היא בטח גם שונאת אותי כי אני חבר שלך. אתה יכול להשלים איתה?", ביקש כריסטופר.

"אני לא יודע למה היא כל כך כועסת עלי. מה אתה מוצא בה בכלל?", תהיתי בקול, ושמחתי שאי אפשר לקרוא מחשבות.

"השיער שלה. הוא מגניב. כמו השיער שלך. אני כל הזמן צוחק על השיער שלך אבל אני בעצם חושב שהוא מגניב. לכן התחברתי אליך. פעם לא התעניינתי במולי, כי היא בת. אבל עכשיו אני מתעניין בה בגלל שהיא בת. והיא גם חצופה, לא ילדה טובה ומשעממת כמוך."

"תודה רבה," רטנתי. 

אני חושב שאולי אני אנסה לברר עם מולי למה זה כל כך מכעיס אותה שלא רציתי להיות חבר של פוזי. בשביל כריסטופר, לא בשבילי, ממש לא, בכלל לא. היא לא מעניינת אותי. אני בכלל לא חושב על מולי. אף פעם. ולא מרגיש כלפיה כלום. בכלל. היא סתם ילדה מעצבנת שהדבר היחיד שמקשר ביני ובינה זה השיער. השיער שלה, דרך אגב ולא שזה מעניין מישהו, מאוד יפה.

הפרק הקודם		הפרק הבא