כשעולמות נפגשים

"זאבים" אמר ג'ייסון כאילו זה מסביר הכל. פייפר הרחיבה קצת יותר-"ארבעה זאבים גדולים כמו סוסים, אנחנו על עץ, צריכים עזרה". "אז למה ג'ייסון לא מתעופף כמו פיטר פן?" שאל פרסי. והוא עוד תוהה למה אני קוראת לו מוח אצה. "ניסיתי" לג'ייסון הייתה יותר סבלנות מלי "פשוט זה מעייף אז נחתנו על עץ, והזאבים היו שם" "יש להם חוש ריח מצוין" אמרה פייפר, חיוורת כמו... טוב, כמעט כמו האנשים שהתארחנו אצלם בלילה שעבר.

רגע... חוש ריח? הלילה שעבר? הגלגלים בראש שלי התחילו להסתובב.  "ואלה לא הזאבים של ליקאון?" שאלתי כדי לוודא "לא" ענה ג'ייסון.  "אז איפה אתם בדיוק?" שאלתי "נכון שיש את השמורה הזו, לה פוש? אז בקצה של היער שמחבר בין השמורה לעיירה, אתם תראו" אמרה פייפר. "הם לא השבט שלך או משהו?" שאל פרסי מוח האצה "אני משבט צ'רוקי, לא קווילוט!" רטנה פייפר.  "פרסי, זה כמו שישאלו אותך אם אתה מבוסטון רק בגלל שזה גם בארה"ב" ניסיתי להסביר "אני לא מבוסטון!" קרא פרסי, מזועזע לחלוטין. 

תוך כמה, חמש דקות? שבע? היינו שם והבנו באמת את גודל הבעיה. ארבעה זאבים, גדולים כמו סוסים, עם פרוות בצבעים שונים-אפור כהה, חום שוקולד, כסוף וצהוב חולי- ועיניים אנושיות.  בעיניים שלהם הייתה חוכמה שלא התאימה לחיית פרא. "אנבת' בבקשה תגידי לי שאת מכירה אותם ויודעת איך אפשר להרוג אותם" אמר פרסי בקול מתוח. "למען האמת, אני לא" השבתי, מתוחה לא פחות. "אז נלחמים" אמר פרסי והאריך את החרב שלו.

אחד הזאבים, זה בצבע חום שוקולד, התבונן בנו, ונהם. משום מה הנהמה שלו הייתה יותר התחננות ופחות כעס. כאילו הוא אומר 'תילחמו איתי, בבקשה תילחמו איתי'. "חכה" אני אומרת לפרסי, מניפה את חרב השנהב שלי ומנופפת בה בהתגרות. "מה את עושה?!" פרסי מסנן. "בית הספר לאילוף על שם אנבת' צ'ייס פותח שוב את שעריו לציבור" אני משיבה, ורואה על פניו שהוא מתחיל להבין. "את פשוט הולכת לשחק איתם 'לכו תביאו'?" הוא שואל ומחווה בידו על הזאב. "בדיוק" אני אומרת ופונה לזאב "רוצה את החרב? אז קח אותה!" הזאב הכסוף נוהם על הזאב החום, אבל הזאב החום לא עומד בפיתוי ורץ אחרי החרב. 

"אחד פחות" אומר פרסי ומתכונן לתקוף בזמן שענף נופל על הראש של הזאב האפור, שמביט למעלה בתמיהה.  "אני חושבת שפייפר הצטרפה לקרב" אני מחייכת ומתכוונת לתקוף גם, אבל פתאום מתקרבים שני אנשים, שמקרוב מתגלים כרנסמיי קאלן והבחור הכהה שטיפס על הבית. אני רוצה לצעוק להם שיזהרו, אבל הזאב הצהוב חולי מתנתק מהלהקה ומתקרב אל הנער ההוא. באותו רגע הוא רואה אותנו, ואנחנו קופאים, כי הדבר הראשון שהוא עושה זה לפנות אל הזאב ולשאול אותו "סת', מה קורה כאן?".

הפרק הקודם		הפרק הבא