הילדה הכל יכולה

הפרק הזה ממשיך קצת בציטוטים מ"מילימטר וטבעות הכוח".

"אמרת קסם?" שאל אלימלך.
"אמרת שהקלף התחלף?" שאל אליהו.
ושניהם הביטו זה בזה בהבנה, ומילה אחת נפלטה מפיהם: "מילימטר!"
הילדה הרזה והנמוכה הופיעה בבת אחת על הספסל בין אלון לאופיר, בעוד שאחד השיחים התנועע מעט.

הילדים המשיכו לצרוח ולדבר, אך וולדמורט כבר לא שמע. הוא הסתכל בתדהמה על הילדה בת החמש וחצי.
התעתקות? בגיל כזה?! ועוד בלי שרביט! הוא חייב לספח את המכשפה הקטנה הזו לשורותיו.
ואם היא לא תסכים – יש לו מישהו שבהחלט ראוי לעשות בעזרת הרצח שלו הורקרוקס; היא יכולה להיות מסוכנת כשתגדל. מלבד זאת, מוות של קטינה שהיא בקושי בת חמש וחצי לא יגרום לאף אחד לחשוב על וולדמורט.
הוא נעמד וניגש אל עבר המכשפה הקטנה. הוא החליט להתעתק איתה ליערות אלבניה, לפני שתשים לב לכך שמישהו נוגע בה. הוא התקרב אליה, אבל...
היא נעלמה, ואיתה נעלמו שני הילדים שמצידיה.
ילדה קטנה לוקחת איתה בהתעתקות צד לצד שני ילדים בני תשע?!
מי יודע איזה דברים נוספים היא מסוגלת לעשות. אולי היא הבחינה בתנודות קלות באוויר כשוולדמורט התקרב אליה, וברחה, כשהיא לא שוכחת להגן על שני חבריה. אומנם כשהוא רצה בכך אף אחד לא ראה אותו, אבל אין לדעת למה הילדה הזו מסוגלת.
הוא חייב לצרף אותה לשורותיו, ויהי מה. אם ינסה להרוג אותה, ייתכן שהיא תפנה את הקללה עליו...
לא, הוא חייב להפעיל עליה את קסמו האישי.
פחד פתאום נפל על וולדמורט. ומה אם היא מליטת הכרה מוצלחת כמו סנייפ הבוגדני? איך יוכל לדעת אם היא מסכימה באמת או שהיא משקרת, ובמקרה כזה היא תתחיל לזמר ברגע שיתאפשר לה?
למרות שהוא השאיר אחריו בובה בדמותו, הוא לא לגמרי מבוטח; הבובה קשיחה מדיי. לא כדאי לרמוז שהוא חי.
ופתאום נחתה עליו ההשראה.
אני יכול להטיל עליה אימפריוס! חשב בשמחה. הוא הסתכל סביבו. ברגע שאמצא אותה, אעשה זאת, החליט.
הוא צעד אל מחוץ לגינה כשעיניו בולשות את הסביבה. פרצי צחוק נשמעו משמאלו.
וולדמורט הסתובב, וראה מול עיניו את המכשפה ושני חבריה, צוחקים ומסתכלים על הגינה.
הוא שלף את שרביטו בזריזות, כיוון אותו על הילדה ולחש:
"אימפריו!"
תחושת שליטה משכרת זרמה מידו לכיוון הילדה.
"בואי אליי!" ציווה.
המכשפה הצעירה החלה לצעוד לעברו.
"היי, מילימטר, לאן את הולכת?" שאל אופיר.
"אמרי לו שתחזרי מאוחר יותר," ציווה עליה וולדמורט.
כעת הוא יודע את שמה.
"אני אחזור אחר כך," אמרה מילימטר בצייתנות.
היא התקרבה אל וולדמורט והגיעה עד אליו. הוא היה מוסתר מעיני הסביבה.
ברגע שמילימטר נגעה בו, וולדמורט הניף את שרביטו והתעתק אל יערות אלבניה.

וולדמורט שם לב לכך שהילדה הזו דוברת עברית ועבר לשפתה.
"אני מבטל את הכישוף," אמר למילימטר, "אל תיאלצי אותי להטיל אותו שוב."
והוא הסיר את קללת האימפריוס. הוא רצה לפתוח איתה בטוב, שתצטרף לשורותיו מרצון. שתאמין במטרותיו הנעלות.

"מי מהורייך הוא קוסם?" נשמעה שאלה.
מילימטר היתה מבולבלת מאוד. איך היא הגיעה לכאן? רגע אחד היא צחקה עם אלון ואופיר על האחים השדונים, וברגע הבא היא נמצאת ביער לא מוכר כשקול-חסר-גוף שואל אותה שאלה משונה, כאילו אביה או אמה הינם קוסמים*.

_______________________________________________________________________________________________________________________________

* מוגלגים שנשלטו על ידי קללת אימפריוס שוכחים את כל מה שקרה בזמן שנשלטו (המצאה שלי, כמובן, אבל לא כתוב אחרת בשום מקום. תקנו אותי אם אני טועה).
_______________________________________________________________________________________________________________________________


"מה קורה פה?" דרשה מילימטר לדעת.
"מה זאת אומרת?" הקול נשמע מופתע. "את לא זוכרת את מה שהלך כאן עכשיו?"
"רגע אחד צחקתי עם אלון ואופיר, וברגע הבא אני כאן," אמרה מילימטר, "מי אתה? איך הגעת לכאן?"
"אני השואל כאן, ולא את!" כעס הקול, "מי מההורים שלך הוא קוסם?"
"אף אחד", מילימטר הרימה גבה.
זה היה נשמע כאילו מי שעומד מולה נרתע לאחוריו, ומילמל מילה מוזרה. משהו עם בוץ, אולי?
"אני חייב להתגבר," מלמל הקול לעצמו והשתתק.

וולדמורט הרהר לרגע. לא יתכן שבוצדמית תשרת את הלורד וולדמורט המהולל. הוא ירק בגועל. בוצדמים צריכים למות, ובמיוחד הבוצדמית הזו; כל רגע שהיא בחיים היא יכולה לקום כנגדו. ואם בגיל שכזה היא כבר מסוגלת להתעתק ולקחת איתה שני ילדים שכל אחד מהם כמעט כופל את גילה, והשד יודע מה עוד, אז כשתגדל ותגיע להוגוורטס (יריקה נוספת. מתי הם ילמדו לגרש את הבוצדמים המטונפים הללו?!) תוכל להתנגד לו כמו פוטר, וזה יהיה בעייתי. בלי ההורקרוקסים שלו הוא כבר לא כל כך בטוח.
הוא הניף את שרביטו.
"אבדה קדברה!" קרא וולדמורט והשקיע את כל כוחו בקללה, מתענג על ההנאה שברצח בוצדמית.

המשך יבוא...

הפרק הקודם