מי ידע? אף אחד

לונה נראתה קצת מופתעת. היא התלבטה. היא כבר טעתה מספיק ליום אחד. בעצם לא,היא לא טעתה מספיק ליום אחד.היא טעתה יותר מידי ליום אחד. אז למה לא? צד אחר בה תהה.

מה כבר אני אפסיד? תהתה ונכנסה בעקבות הזקנה. כשנכנסה היא הופתעה. הבית,או ליתר דיוק קרון,הזכיר את הבית שלה קצת. הקירות הצהובים היו מקושטים בכמה ציורים צבעוניים,

ועל מדף גדול ניצבו עשרות בקבוקני שיקויים וצינצנות מלאות צמחים שאפילו לונה לא שמעה עליהם מימייה,אך גם כמה מהמרכיבים שהשתמשה בהם בשיעור שיקויים.

בתוך ארון זכוכית הוצג כדור בדולח גדול. האם הוא שם רק כדי לשמש לראווה?

''את קוסמת?'' המילים נשפכו מפייה של לונה בלי שליטה. למזלה,האישה לא הביטה בה כאילו השתגעה.

היא חייכה חיוך מוזר. ''במובן מסוים.'' אמרה. עינייה הכחולות והנבונות של האישה פגשו בעינייה האפורות והמהורהרות של לונה.

לונה התבלבלה. במובן מסוים? מה זה אמור להביע?

האישה כנראה הבחינה בהבעה של לונה. ''אני חוקרת צמחי יער,רוקחת שיקויים, ואני גם מגדת עתידות.''

לרגע הייתה דממה.

''למה ציפית לי?'' שאלה לונה. העניין הזה נראה לה מוזר במיוחד.

האישה הביטה בלונה.לפתע לונה הבינה כמה האישה הזו עלולה להיות מסתורית. זה בטוח יהייה מעניין.

''מפני שלפני כמה ימים נגלה אליי חיזיון. איני יכולה להסביר לך אותו,אך הוא קשור אלייך.אני יודעת את זה.'' אמרה האישה.

חוש נסתר כלשהו בלונה רמז לה שהאישה לא ממציאה את זה.זו הייתה האמת,האמת שאף אחד לא ראה.כי אף אחד לא יכל לראות.

''בסדר.'' אמרה לונה,ליבה פועם בהתרגשות.

''אני מזמינה אותך לראות את החיזיון'' אמרה המכשפה,וכמו בהילוך איטי,כמו בסרט,ניגשה אל ארון הזכוכית והוציאה את כדור הבדולח. לונה כמעט ושמעה מוזיקה מסתורית ברגע הבא,ששינה את חייה.

המכשפה החוותה בתנועת יד מעל כדור הבדולח.היא התרחקה. לונה הביטה.

צורות מטושטשות הלכו והתמקדו.זו הייתה אישה. אישה בעלת שיער בלונדיני בהיר ועיניים כחולות וגדולות,שכמו זהרה באור לבן.הבעת פנייה היתה כשל ציפור בכלוב. זה הייה סתיו,בתקופה שעכשיו.

החיזיון התרחש ביער- ביער שהיא הייתה בו היום. האישה נראתה נואשת. האישה הכתה בידה את האוויר. היד נעצרה באמצע,כאילו קיר בלתי נראה חוסם את דרכה. האישה ניסתה ללכת קדימה.

היא נכשלה. ואז החיזיון נגמר. לונה חשה בליבה שמה שראתה אכן קרה- יכול להיות שממש לפני כמה ימים.

המכשפה התקרבה. ''מי הייתה האישה שראית?''

לונה הייתה המומה,כאילו חטפה אגרוף ולא הבינה מאיפה. היא ידעה את התשובה,כל הזמן.אבל התחכשה אלייה.

''זאת הייתה-'' לרגע המילים נתקעו בגרונה של לונה. ''זאת הייתה אמא שלי.אבל זה לא יכול להיות.היא מתה.''

הפרק הקודם		הפרק הבא