אי שם

פרק 4: מלב אל לב

אליאנה נכנסה אל ביתה ומצאה את עצמה פנים מול פנים עם שני הוריה.
"המנהל שלך התקשר כדי לשאול איך את מרגישה, היות ולא הגעת לאף אחד מהשיעורים היום, הוא הניח שאת בבית, חולה." אמרה אמה בכעס.
"אמך נאלצה לשקר ולומר שאת מרגישה יותר טוב ושתשובי ללימודים מחר," אמר טום.
אליאנה שתקה.
"נשמח להסבר." הוא הוסיף.
"אין לי הסבר. תכננתי להבריז רק מהשיעור הראשון ופשוט נרדמתי לכל היום. לא אכפת לי אם תענישו אותי." היא אמרה בקול חלול.
"כמובן ש-" החלה אוליביה אך נעצרה כשטום הניח את ידו על כתפה.
"מה לא בסדר?" שאל טום.
"כלום." אמרה אליאנה.
אני לא יכולה לספר להם, הם יחשבו שאני משוגעת, היא חשבה בליבה.
"את יכולה ללכת לחדר שלך אם את רוצה, לא יהיה עונש הפעם." אמר טום.
אליאנה הנהנה ומיהרה במעלה המדרגות.

"משהו לא בסדר." קבע טום.
"אתה צודק, היא לא המציאה תירוצים כמו כל נערה בגילה, היא פשוט אמרה את האמת." אמרה אוליביה.
"בעיות בנים?" ניחש טום.
"אולי, היא נראית ממש... שבורה." אמרה אוליביה.
"אני אלך לנסות לדבר אתה." אמר טום ומיהר במעלה המדרגות.

טום ניגש אל חדרה של אליאנה ודפק על הדלת.
"היכנס." אמרה אליאנה בקול חנוק.
היא שכבה על מיטתה, ראשה טמון בכרית מה ששיווה לקולה את הצליל החנוק.

חדרה של אליאנה נצבע בכחול עוד כשהייתה קטנה וכך הוא נשאר. את הקירות כיסו ציורים שציירה בעצמה, בעיקר פיות, שדונים ושלל יצורי אגדות. ליד החלון עמד ארון קבוע בקיר שדלתותיו נראו כמובילות לחדר נוסף. ליד הקיר השני ניצב שולחן כתיבה עם ספריה וכיסא עמד לצדו.
"אליאנה? אנחנו יכולים לדבר?" שאל טום בקול רך.
היא התיישבה על המיטה והביטה באביה.
טום סגר את הדלת, הפך את הכיסא והתיישב עליו.
"את נראית קצת עצובה, מה קרה?" שאל טום.
"אני בסדר אבא, באמת." היא ניסתה להרגיעו.
הוא נאנח.
"זה קשור לבנים?" שאל טום בזהירות.
אליאנה הסמיקה.
"או.קיי, את מסמיקה אז אני כנראה צודק. מישהו עשה לך משהו? או אמר לך משהו?" שאל טום בדאגה.
"לא בדיוק." היא מלמלה והעבירה את אצבעותיה בשיערה בעצבנות.
"אז אולי תספרי לי ואני אנסה לעזור? קצת קשה לי עם משחק הניחושים הזה." אמר טום.
אליאנה חייכה חיוך עצוב והנהנה.

"פגשתי מישהו, לא מכאן והוא נחמד אבל באמצע הופיעה מישהי, מישהי שמעוניינת בו ועכשיו נראה לי שהוא כועס עליי." הסבירה אליאנה מבלי להכניס פרטים רבים.
"למה שיכעס עלייך?" שאל טום בפליאה.
"כי קראתי לה כלבה, היא לא שמעה אבל הוא כן." היא אמרה בזעף.
"או.קיי, למה קראת לה כלבה?" שאל טום.
"היא לעגה לי בעקיפין, הוא לא שם לב." אמרה אליאנה.
"טוב, בן כמה הבחור הזה בכלל?" שאל טום.
"עשרים ואחת." היא מלמלה.
"מה? לא הבנתי מה אמרת." אמר טום בבלבול.
"עשרים ואחת." היא נאנחה.
"קצת גדול בשבילך הייתי אומר." אמר טום.
"אל תתחיל אפילו, לי לא אכפת בן כמה הוא." אמרה אליאנה בזעף.
"אם הוא לא ישמור על הידיים שלו, תרביצי לו, כי אם לא תעשי את זה אני אעשה את זה." אמר טום באזהרה.
"אבא!" היא הזדעקה.
"אני רציני." אמר טום ונשק על מצחה.
"תודה אבא." אמרה אליאנה.
הוא קרץ לה ויצא מהחדר.

מספר ימים חלפו. אליאנה המשיכה ללכת לבית הספר כרגיל, אך התגעגעה לריצ'ארד. מה שהיא לא ידעה, היה שגם הוא התגעגע אליה.
"ריצ'ארד היא הלכה, אתה צריך לחשוב על מישהי אחרת שתתאים להיות אשתך, מה עם בריג'יטה?" הציע המלך ברנרד, אביו.
"אני לא אוהב את בריג'יטה, אבל אני חושב שאני מאוהב באליאנה. אבא אני כל כך מתגעגע אל הקטנה הזאת, מעולם לא ראיתי נערה כל כך יפה ומתוקה כמוה, אם היית מכיר אותה היית מסכים איתי, היא בדיוק כל מה שסיפרת לי על אימא." אמר ריצ'ארד בעיניים נוצצות.
אמו של ריצ'ארד מתה בעת לידתו, כך שזכה להכירה רק דרך סיפורי אביו.
ברנרד נאנח. "בסדר, נחכה עוד קצת ונראה אם היא תחזור, אם היא תחזור הזמן אותה אל הנשף." אמר ברנרד.
"תודה אבא!" קרא ריצ'ארד בשמחה.
עכשיו כל שנותר לעשות הוא לקוות שהיא תחזור.

"אבא אני יכולה להישאר בבית היום? לא בא לי ללכת לבית הספר." ביקשה אליאנה.
טום הביט באוליביה.
"זה קשור לבחור הזה?" שאל טום.
"לא דיברתי אתו שוב, אם לזה אתה מתכוון." אמרה אליאנה.
הוא נאנח.
"בסדר, את יכולה להישאר, אבל רק היום." קבע טום לבסוף.
"תודה אבא." אמרה אליאנה.
היא סיימה את ארוחת הבוקר שלה ועלתה לחדרה.

אליאנה הייתה עסוקה בציור כשדלתות הארון שלה נפתחו.
היא הציצה פנימה ולא האמינה למראה עיניה.
היא מיהרה לנעול את דלת חדרה מבפנים ונכנסה אל הארון.
הדלתות נסגרו ונעלמו. אליאנה מצאה את עצמה בשמלה זהה לשמלה הירוקה שלבשה בפעם הקודמת, רק שהפעם היא הייתה בצבע כחול.
אליאנה הביטה סביבה. היא הייתה בגנו של הנסיך, באותו המקום בו היו כשנפרדו בפעם הקודמת, כשברחה ממנו.

קולות מוזרים עוררו את אליאנה ממחשבותיה. היא הלכה לכיוון הקולות וראתה את ריצ'ארד מתאמן לבדו בהנפת החרב. אליאנה התקרבה אליו ולפתע הוא הסתובב אליה וחרבו נעצרה מילימטרים ספורים מחזה. האוויר אזל מראותיה בבת אחת ופניה איבדו מצבעם.
"אלוהים אדירים! קטנטונת שלי, פצעתי אותך?" הוא שאל בבהלה והשליך את חרבו הצידה תוך שהוא קרב אליה.
אליאנה הנידה ראשה בשלילה. היא הייתה מבוהלת מדי בשביל שתוכל לדבר.
ריצ'ארד נאנח בהקלה ועטף אותה בזרועותיו.
הוא חש בליבה הפועם במהירות.
"הרגעי, הכול בסדר." הוא אמר ברוך.
אליאנה נאחזה בו בחוזקה.
"אני מצטער כל כך, על הכול. על מה שקרה ביום בו נפגשנו, על זה שפגעתי בך, על זה שכמעט פגעתי בך עכשיו. סלחי לי." הוא ביקש.
"אין על מה, הכול בסדר." היא ענתה לו והביטה בפניו.
חיוך עלה על שפתיה כשהבחינה בהקלה שהופיעה על פניו.
"תטיילי איתי?" הוא שאל בתקווה.
"בשמחה." היא ענתה.

הם החלו לסייר בגנים ובשטחים הירוקים כשידה הקטנה בתוך ידו המגוננת.
"התגעגעתי אלייך מאוד." אמר ריצ'ארד והביט בפניה, בוחן את תגובתה.
"גם אני התגעגעתי אליך, אין לך מושג עד כמה." היא ענתה לו.
הם נשכבו על הדשא מביטים בשמיים הבהירים.
ריצ'ארד נשק לכל אחת מאצבעות ידיה תוך שהוא מעורר בכך את צחוקה.

אליאנה נשקה על מצחו ברוך. ריצ'ארד הניח את ראשו על חזה ונהנה מאצבעותיה המלטפות את שיערו בזמן שהקשיב לליבה הפועם בקצב. אליאנה חיבקה אותו בין זרועותיה. אט אט עיניו נעצמו והוא שקע בשינה שלווה. אליאנה האזינה לנשימותיו השלוות אשר מהר מאוד הפכו לשיר הערש שלה ולבסוף גם היא נרדמה. אליאנה וריצ'ארד ישנו זה בזרועותיה של זו.
זמן מה חלף, ריצ'ארד התעורר ושפשף את עיניו. חיוך עלה על שפתיו כשגילה שגם אליאנה נרדמה לבסוף. היא נראתה לו כל כך יפה ומתוקה בשנתה.
ריצ'ארד רכן לפנים והחל לנשק את פניה. הוא נשק לעפעפיה העצומים, לאפה הקטן, ללחייה, למצחה. חיוך עלה על שפתיה והיא פקחה את עיניה והביטה בפניו היפות שרכנו מעליה.

"היי" היא לחשה לו.
"היי" הוא ענה וליטף את לחיה.
ריצ'ארד שפשף את אפו באפה וגרם לה לחייך שוב.
"תנשק אותי?" היא ביקשה ברוך.
הוא נענה לבקשתה.
שפתיו רפרפו על שפתיה בעדינות בתחילה עד שלבסוף נצמדו אליהן בשקיקה, בלהט, באהבה.
רעד עבר בגופה מעוצמת הרגשות שחלפו בו. ליבה עמד להתפוצץ מרוב אהבה.
לשונה גלשה אל פיו, טועמת, חוקרת ומלהיטה את גופו כשלשונו עושה בדיוק את אותו הדבר. זאת הייתה הנשיקה הראשונה בחייה והיא מעולם לא חשבה שכך תרגיש בנשיקה הראשונה. היא פשוט הייתה מאושרת.
אליאנה הרחיקה את ראשה והביטה בעיניו האפורות כשלפתע החלה לצחוק.
"מה מצחיק אותך?" הוא שאל בחיוך.
"טוב לי! כל כך טוב לי אתך!" היא קראה בשמחה.
אליאנה כרכה את זרועותיה סביבו והתהפכה. כעת הוא היה מתחתיה. הוא צחק והם התהפכו שוב. הם החלו להתגלגל יחד על הדשא ממש כגוף אחד, צוחקים מאושר.
בסוף אליאנה מצאה את עצמה יושבת על בטנו, לחייה סמוקות והיא מתנשפת. שיערה ושמלתה היו מלאים בדשא, גם שיערו ובגדיו של ריצ'ארד.

"תקשיבי, אני רוצה לבקש ממך משהו," אמר ריצ'ארד.
"מה שתרצה." היא אמרה בחיוך.
"אני רוצה שתבואי לנשף שאבא שלי עושה בארמון בשבוע הבא." אמר ריצ'ארד.
"למה יש נשף?" היא שאלה בסקרנות.
"בעיקרון, כדי שאני אכריז על הארוסה שלי, אבל אני לא מתכוון להכריח אותך להיות הארוסה שלי עכשיו, אנחנו צריכים להכיר קצת יותר. אז מה את אומרת? תבואי?" הוא שאל בתקווה.
"כמובן שאבוא, מישהו צריך להשגיח שלא ייקחו לי אותך, אני בטוחה שיהיו שם מספיק בנות שינסו." היא אמרה בחיוך.
ריצ'ארד צחק והתהפך.
"שינסו, אני רק שלך." הוא לחש ונשק לה ברכות.

הצליח לי!!!!

הפרקים עלו סוף סוף...

אז תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא