טדי לופין והילד המקולל

"טדי?"
טדי שישב כשרגליו מוצמדות אל חזהו, על הדשא הנעים, מתחת לעץ האשור הזקן שעל שפת האגם הגדול, הסתובב למשמע שמו, שם לב כי מחשבותיו רצו ללא הרף.
"היי הארי!" אמר בחיוך טדי.
הארי, רון והרמיוני הבינו כי טדי לא מחייך באמת.
"מה אתה עושה כאן?" שאל הארי, מתיישב לידו ואחריו גם רון והרמיוני.
"הייתה לי שיחה עם דמבלדור. החלטתי לשבת כאן לחלץ רגליים." אמר טדי.
"יש חדש בקשר לחזרה הביתה?" שאלה הרמיוני, שסוף סוף הזדמן לה לנהל שיחה עם טדי.
"לא," אמר בעצב. "דמבלדור שוב ושוב מבהיר לי שאני לא אמור להיות כאן ולהתערב בזמן, אבל הוא לא יודע איך הוא יכול לעזור לי לחזור לזמן שלי. אני בעיקר מרגיש חסר תועלת."
"דברים נוראים קרו לקוסמים שניסו להתערב בזמן." אמרה הרמיוני, "אתה אמרת בעצמך שכל דבר שתעשה ותתערב בו עלול לגרום לך להפסיק להתקיים. זה בדיוק פרדוקס הסבא."
"פרדוקס המה?" שאל רון.
"פרדוקס הסבא." השיבה הרמיוני בגלגול עיניים. "טוב, זה מן תיאוריה מוזרה של מוגלגים. נניח שחזרת בזמן והכרת את סבא שלך, והרגת אותו לפני שהוא הכיר את סבתא שלך, הקיום שלך בעצם נמחק. כי ההורה שלך לא נולד בסוף, אז איך למעשה הצלחת להרוג את סבא שלך אם אתה לא קיים?"
עיניו של רון נפערו כאילו זה עתה חשב הבין מדוע טדי מסתיר את זהותו.
"ההורים שלי עדיין לא ילדו אותי. לכן אני לא יכול לספר להם מי אני משום שזה עלול לשבש את ההווה שלכם, העבר שלי. תחשוב שאתה אמור למות מחר בתאונת מטאטאים. אם אני אזהיר אותך מאותה התאונה, אתה לא תעלה על המטאטא מלכתחילה ולא תקיים את הגורל שלך."
"דמבלדור אמר לי שאנחנו קובעים את הגורל שלנו. כלומר, הוא התכוון, שבמקרה של הנבואה... וולדמורט, אני מתכוון, בחר לקיים אותה."
"גורלות ונבואות זה עניין שונה. הגורל נכתב עבורנו ברגע זה, בעוד שנבואה זה עניין של בחירה. וולדמורט בחר לראות בך את הראוי לו, לכן הוא בחר לרדוף אחרי ההורים שלך ואחרייך. לעומת זאת, כשאני חזרתי לעבר אחרי שמבחינתם שלושתיכם גורלכם כבר נחתם עד לתקופתי, כל שינוי עלול ליצור כאוס מוחלט. דמבלדור אמר בעצמו שמגורל לא ניתן לברוח, שבכל דרך הגורל ישיג את מבוקשו והזמן ינסה לתקן אותו."
"אני לא ממש מבין." הודה רון.
"אם מחר אתה אמור למות –"
"אולי תפסיק להרוג אותי?"
"בתאונת מטאטאים, והזהרתי אותך על כך. אתה לא תעלה על המטאטא. אבל אתה עדיין בסכנת מוות, במקום להשתמש במטאטא תוכל לגזרר את עצמך כשתנסה לבצע התעתקות גם אם אתה מיומן בכך, או שלחילופין, במקומך ימות אדם אחר באותה תאונה."
"אז זה לא כזה נורא." אמר רון.
"נניח שהאדם שבמקומך מת יהיה זה שימציא את התרופה לאבעבועות דרקון ויציל את חייהם של מאות. אתה תיצור פרדוקס מתמשך."
"הבנתי. ולמה אתה לא יכול לגלות לנו מי ההורים שלך?" אמר רון.
"כי הם עדיין לא ביחד והתחתנו. אני לא יכול להסתכן בזה שהם יגלו עליי, יחליטו להתחתן לפני הזמן ואולי גם להביא ילד לפני שאני אמור להיוולד או שפשוט לא להביא ילד בכלל. אני לא יכול להסתכן." הסביר טדי.
"זה כל כך קשה לא להתערב כשאתה יודע מה עומד לקרות." אמרה הרמיוני.
"אין לך מושג עד כמה." אמר טדי.
"אומרים; מה שהיה הוא שיהיה –" אמרה הרמיוני.
"ואין חדש תחת השמש." השלים טדי.
"אתה למדת כשפומטיקה!" הכריזה הרמיוני בגאווה.
"וסיימתי הצטיינות." אמר טדי.
"למדת בגריפינדור?" שאל רון כדי לשנות את הנושא בין טדי להרמיוני, הארי חשד שרון מתחיל לקנא.
"הפלפאף." אמר טדי.
"טוב, לפחות אתה לא בסלית'רין," אמר רון לגלוג. נראה שרון לא חיבב את טדי מאז חג המולד.
"ומזל שלא גריפינדור." השיב טדי.
"אוף, יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לשאול אותך." אמרה הרמיוני.
"חבל שאני לא יכול לענות עליהם גם אם ידעתי את התשובות." אמר טדי.
"לפחות סיפרת לי שאני אשאר בחיים מול וולדמורט." אמר הארי.
טדי הרים את גבותיו כלא מבין.
"כשקראת לי שמוק, אז, כשלקחת ממני את המפה. אמרת שאתה שמח שבעתיד לא נשארתי שמוק." אמר הארי.
טדי פקח את עיניו באימה.
"זה בסדר שקראת לי שמוק..." אמר הארי מנסה לרכך.
"כאילו שאכפת לי." אמר טדי בחוצפה אדישה שזעזע את הארי. "לא, זה לא זה. אני מקווה שלא הרסתי שום דבר בעתיד. חוץ מזה שאתה גם ככה מת עליי."
הארי לא רצה להודות בכך, ובעיקר לא מול רון שמקטר באופן קבוע על טדי ועל כך שתפס את מקום במשפחת וויזלי ועל הפינוקים שמקבל. הארי באמת חיבב נורא את טדי מאז חג המולד.
הוא הרגיש כאילו מדובר באח אבוד שהתגלה לפניו פתאום, חולקים סודות גורליים.
רון והרמיוני צחקו ונראה שרון מנסה להתחבר יותר לטדי.
"אז מה התוכניות שלך בינתיים?" שאלה הרמיוני.
"חשבתי לחפש דירה משלי למען האמת," אמר טדי, "אני מקווה שהדירה שלי פנויה. זה לא שלא טוב לי אצל ההורים שלך, רון. זה פשוט שאני מתחיל לחשוב שאולי כבר נתקעתי כאן ואני צריך להתחיל למצוא כיוון לחיים שלי. אני לא יכול לחכות שהמצב יסתדר מעצמו."
"וחשבת לחזור ללשכת ההילאים?" שאל הארי.
"אין לי אישורים ותעודות להציג למשרד הקוסמים, למעשה אני בכלל לא קיים כאן. טוב זה בגלל שאני באמת לא קיים בזמן הזה." הסביר טדי.
"אז מה בינתיים תעשה?" שאל רון.
"כנראה שאמשיך לעבוד אצל פרד וג'ורג' בחנות. אולי גם אמשיך לעזור לדמבלדור, אני לא עושה משהו מיוחד, הוא לא רוצה לתת לי דברים חיוניים מדי, אני ממלא את אספקת בית הספר וקונה מצרכים לשיקויים, עוזר להאגריד מדי פעם עם החיות שלו. דברים משעממים."
"בטח זה נורא קשה להיות רחוק מהמשפחה שלך." אמרה הרמיוני.
"האמת שזה לא כזה נורא, אני עדיין רואה אותם. אומנם הם לא יודעים מי אני אבל הם עדיין כאן." אמר טדי.
"חשבתי על זה, טדי." אמר רון. "יכול להיות שאתה הבן של אחד מאיתנו? אני מתכוון שלי אולי לא כי אתה לא ג'ינג'י, אבל אולי של הרמיוני או הארי."
"בהחלט לא. אבל אתם מכירים את הוריי, וזה כל מה שאני יכול להגיד לכם."
"חשבתי שאולי אתה אפילו הבן של סיריוס." אמר הארי מסמיק.
"לסיריוס מעולם לא היו ילדים. הוא היה צעיר מדי כשנכנס לאזקבאן ולא יותר מדי יצא לדייטים בין משימות המסדר. לא באזקבאן או אחריה הוא הכיר מישהי. אני יודע שאתה מתגעגע אליו, ובטח מאשים את עצמך בגלל הפזיזות שהפעלת בשנה שעברה. אבל אל תיתן לרחמים ולמחשבות של מה היה קורה אילו, להשפיע עלייך ועל שיקול דעתך. אני יודע שזה קשה וכואב, אבל שום דבר לא יחזיר אותו. לצערי, סיריוס היה נצר בלק האחרון. הוא לא היה רוצה שתבוסס ברחמים ובגעגועים. הוא היה לוחם וכמוהו הוא היה רוצה שתלחם. גם אני איבדתי המון, אבל האמן לי, הוא תמיד יחיה איתך, כאן." אמר טדי והצביע לחזהו של הארי.
הארי הרגיש את דמו עולה ללחייו ומכסה אותם בשמיכה נעימה. חזהו של הארי התמלא פתאום בתקווה מוזרה, כאילו באצבעו של טדי, חזהו של הארי כושף.
טדי חיבק את הארי.
"עזוב שטויות, אנחנו נתחבק עוד הרבה!"

הפרק הקודם		הפרק הבא