חצי ירח

אם טונקס חשבה שרמוס נכנע, ושלאחר היחסים הקרובים והאינטימיים שחלקו ישתפרו ויגרמו לו להודות באהבתו - או שמא להסכים ולהבין שמוטב להם יחד - היא התבדתה מהר מאוד.
מאז שעזב אותה בהוגוורטס, הוא הפך למרוחק הרבה יותר. אם כי לכולם. מיקום המפקדה התחלף ללא הרף. אנשי המסדר הלכו וחזרו. מפוחדים. הישיבות היו מהירות מדי, מחשש שייתפסו. נקבע שבינתיים הישיבות יתארחו, בהתנדבותם של ארתור ומולי וויזלי, בביתם.
בסופה של אחת מהישיבות, מודי קרא לטונקס ולרמוס ופתח בשיחה במטבח המחילה.
"הדודים שלו. קוץ בתחת רציני! תראו, הוא לא במצב נפשי טוב. הוא עדיין ילד והוא איבד אדם קרוב. אנחנו לא יכולים לתת להם להשפיע עליו עוד יותר." נהם מודי.
"לאן אתה חותר, 'עין-הזעם'?" שאל רמוס
"אני מתכוון, ואני דורש משניכם. כן, רמוס - שניכם, להתלוות אליי ושאקלבוט. ללכת להודיע להם שרק ינסו-"
"אתה מתכוון לאיים?" טונקס שאלה בחיוך
"אני מתכוון לעשות כל מה שדרוש למען שלומו של הילד. ודמבלדור מסכים איתי. וביקש שאופן אישי תבואו שניכם איתי. אז תגיעו מחר ליציאה מרציף ¾9." סיים את המשפט, בלי להמתין לתשובה. מודי הלך ונכנס בכתפו של רמוס בחוזקה, מתעלם ויוצא מן הבית.
רמוס מביט במודי לעיתו, ומסתכל על טונקס כאילו לה יש מושג כלשהו על פשר הדבר. מכשהגיבה לו במשיכת כתפיים מסמנת לו שאין לה מושג, רמוס הסתלק מן המטבח ויצא מהבית, נס על נפשו. טונקס מיהרה בריצה אחריו מקווה להספיק לתפוס אותו, אך זה כבר התעתק בחצר הבית.
על סף דמעות, הוזמנה ע"י מולי להיכנס לשתות עימה דבר מה.
למחרת טונקס זכתה להיפגש עם רמוס לבדו בתחנת הרכבת, כשכבר הגיע והקדים את כולם.
"פעמיים בשבוע? במה זכיתי?" ניגשה לרמוס בשאלה כאילו שוכחת מכללי נימוס פשוטים כמו המילים 'היי' ו'שלום'.
"מה שלומך?" ענה מבלי להביט בה.
"וואו. בוא נראה, מה שלומי... אז ככה שבוע שעבר נלחמתי, לא רק שהובסתי – כמעט מתתי, רותקתי למיטה למשך חמישה ימים סובלת מכאבים. חווה אובדן של קרוב... אה כן, והגבר שאני אוהבת מנפנף אותי כבר חודשים, מתקרב אליי ובורח, משאיר אותי עם מעט הכבוד העצמי שנשאר לי. אז כן, שלומי די נהדר, כמה טוב ששאלת!" היא חשפה את רגשותיה בטון עצבני, כשכל מה שתכננה זה להגיד 'שלומי טוב, ואצלך?'
כל מילה שאמרה לו השפיעה עליו כמו סכין שחותכת את ליבו.
הוא שתק מרכין את ראשו.
"אני מצטער." אמר כשמסיט את ראשו לצד, עדיין משפיל מבט.
שתיקה ארוכה השתררה ביניהם, עומדים שם כך ליד השני. כאילו הם אלא רק שני זרים. "את צודקת. אני חייב לך הסבר. אבל בבקשה, עכשיו זה לא הזמן המתאים לדון על זה. באנו הנה למען מטרה." רמוס אמר כאילו כל מילה מכאיבה לו.
היא הנהנה כשהיא אינה בטוחה אם רמוס רואה אותי ליטפה את כתפו. מה שנראה יותר נגיעה חלשה.
לא הרבה זמן עבר עד שהתקרבו אליהם ארתור ומולי וויזלי, משהתקרבו ארתור לחץ את ידו של רמוס ומולי אספה את טונקס לחיבוק אוהב.
בפיהם בשורה לפיה, ביל, בנם שהצטרף למסדר לפני חודשים עומד להתחתן עם בת זוגתו. רמוס שאל את עצמו מדוע נראה שלמולי זו נראת בשורה כואבת מאשר משמחת.
כמה דקות לאחר מכן טרח להגיע מודי בצליעתו הרגילה, הוא דרך כאילו בטעות אך עם המון כוונה על רגלו של רמוס.
"רמוס, זוכר שסיפרת לי שהשגחת מדי פעם על הארי מרחוק כילד קטן, מבלי שידע?" שאל מודי.
"כן..." לא מבין אל מודי חותר.
"ואתה תוכל לזהות את הדודים שלו אפילו מקרוב?"
"בהחלט."
"ואתה יודע מה הדבר שהכי יפחיד אותם?"
"קוסמים." פסק, מחייך.
"יופי." נהם מודי.
כשהתקרבו בני משפחת דארסלי, רמוס סימן לכולם. הוא ניגש ראשון מציע להם ברכתו. נראה כי פטוניה דארסלי זיהתה את האיש, היא נרתעה לאחור במבט מפוחד מניחה את ידה הרזה על בעלה השמן.
רמוס לא התרגש מהמחווה, הוא חווה זאת לפחות פעם בשבוע, אך הפעם דווקא שמח על כך.
"אני מניח שאין צורך להציג את עצמי." אמר לה.
רמוס הניח שהיא מסמנת לבעלה לא לדבר.
"תראו..." הוא פתח
"בואו נגיד את זה חד משמעי בלי פטפוטי ביצים!" קטע אותו מודי בחוסר סבלנות. הוא סידר על ראשו את המגבעת שהסתירה את עין הקסמים שלו, שתחשף ברורה יותר. "הארי התלונן בעבר על היחס המחורבן שלכם כלפיו. שיהיה ברור: אם לא נקבל מכתבים מהארי, ואם נשמע עוד פעם אחת שהבן השמן שלכם הציק לו, אם נשמע שעוד פעם אחת שפגעתם בו... אנחנו נגיע." אחד בטון חד משמעי.
"ולמה שאני אתייחס לסקוטי טיפש שכמוך." זעק ורנון, פוחד יותר ממה שמנסה להציג.
"הו, דארסלי, במקומך לא הייתי מנסה אפילו לפגוע ב"עין-הזעם." קרא קולו העמוק של קינגסלי שאקלבוט, שנראה שהופעתו המוגלגית משרה יותר בטחון בזוג.
"כי אחרת..." אמר לו בטון בעל חשיבות.
"הארי הוא חבר טוב שלי. לא שמתם לב בטח עד כמה דומה לג'יימס. הייתי מאוד, מאוד, מאוד -" מדגיש כל מילה, "עצוב שג'יימס נרצח. לא הייתי רוצה להרגיש את העצב הזה שנית." חתם רמוס מקווה שהשאר את הרושם מתאים, למרות שלא ידע באיזה מילים לבחור. הוא שם לב שבזמן הזה הארי, הרמיוני ושאר הוויזלים הגיעו.
פטוניה דארסלי צייצה בפחד ותפסה בצווארו של בעלה שפרצופו הפך לסגלגל מכעס.
רמוס הוא נתן לקינגסלי ומודי לסיים את דברי העניין.
הארי נתן חיבוק מביך ומהיר לרמוס, וליבו התמוסס בהכרת תודה נעימה. ומשם פנו משפחת דארסלי והארי לכיוון היציאה.
מודי, טונקס, רמוס וקינגסלי עמדו אחרונים במקום מברכים אחד את השני לשלום.
קינגסלי וטונקס דנו בנושא סיפור כיסוי פציעתה.
"יש לך מזל שאת בין כה וכה מגושמת." צחקק קינגסלי, וטונקס ענתה: "ידעתי שיום אחד זה ישתלם לי!" הסכימה איתו.
מודי התכונן ללכת משם, מושך את תשומת ליבו של רמוס. המכה בכתפו שקיבל במטבח המחילה, דריסת הרגל גסה שקיבל לפני שעה. הוא חייב לברר מה פשר העניין.
"מודי," פתח פוסע כמה צעדים לקראתו. "אני יכול לדבר איתך כמה רגעים?"
"מה העניין, לופין?" שאל נרגז.
"למה?" שאל. מודי הרים גבה, ורמוס המשיך: "למה אתה מתייחס אליי בגסות כזו? אתמול אצל הוויזלים, אני מתכוון... ומקודם... היחס הזה?"
רמוס ומודי מתרחקים ונצמדים לעבר קיר רציף 10.
"אני אפתח את זה בצורה הכי ברורה. אתה מזיק לנימפדורה." מודיע לו מודי, מבהיל את רמוס שבוהה לו בעין הקסמים מחיל כל מילה.
"תראה, לופין. אתה בחור טוב וכישרוני אבל אתה אדם זאב. היא בחורה צעירה בתחילת הקריירה שלה. היא מההילאים המוכשרים ביותר שהכשרתי והכרתי. היא מזכירה לי את עצמי. ה... עניין הזה ביניכם מה שלא יהיה, הוא עלול לפגוע בתדמיתה. אתה עלול להפוך אותה למנודה. אני לא מתכוון להשפיל אותך, אבל אתה לימדת על הגזע שלך בשיעורי ההתגוננות מפני כוחות האופל. מי שמע על הילאית שמקימה משפחה עם אדם זאב? זה ישפיע עליה. היא יכולה להגיע למקומות גבוהים, ולשם היא שואפת. לא אתן לאחד כמוך להרוס לה את זה." חתם מודי בסוף דיון.
רמוס ניסה לבלוע רוק, "מודי. לא היה בינינו שום דבר. וגם לא יהיה. התרחקתי ממנה ככל האפשר, ואני מסכים איתך." אישור רמוס במבט חתום. מסתכל בחטף על טונקס, שהבחינה בשיחתם, ומחזיר מבטו למודי.
"לא היה ביניכם כלום? על מי אתה עובד? מי חשבת ששלח את מולי לחפש אחר נימפדורה שלא חזרה אחרי יותר משעה?" אמר מודי בזלזול, "צפיתי בכם!" אמר מצביע לעין הקסמים שלו.
רמוס התחלחל.
"ומה שהיה, שם נגמר." סיים רמוס.
"טוב מאוד." ענה, מתלבט אם להגיד זאת. " אתה בחור טוב, לופין. אבל לנימפדורה מגיע יותר." הסתובב ומשם הלך בצליעה.
רמוס התחנן לעצמו שיתאפק. הוא בקושי הצליח לעכל את מה ששמעו אוזניו. הוא לא רצה לתת לזה לחלחל, בייחוד שטונקס מחכה לו, והוא הבטיח לה שידבר איתה. אבל מאיפה היכולות לדבר איתה אחרי כל מה ששמע. הוא ידע את האמת שבדבריי מודי, הוא הסכים איתו עוד מלפני שפתח את השיחה. לחשוב את זה דבר אחד, אך לשמוע זאת מאדם כה מוערך כמו מודי, זה דבר אחר.
רמוס הבטיח לה. אבל הוא לא מסוגל לפתוח את הפה. או לחשוב על מה הוא יגיד. הוא הרגיש את בור נפער בתוך ליבו, מנסה לחשוב על מה ינסה להגיד לה.
הוא עמד באותו מקום מבלי לדבר, מרגיש מושפל, פגוע וכאוב. מחלחל לעצמו את דברי מודי. מה אתה כל כך כועס? הוא ראה את הדברים בדיוק כמו שאתה ראית.
הוא הביט בטונקס במבט כואב שנתנה לו מבט מלא הבנה. הוא יצא מתחנת הרכבת מבלי להיפרד.

הוא נכנס לבית עשוי לבנים חומות עם גינה בעלת צמחייה שגדלה פרא. הוא נכנס לביתו בטריקה רמה. זהו היה בית הקיט של לייאל והופ לופין, הנמצא בסקוטלנד. בנם היחיד השתמש בו בתור ביתו הקבוע.
הוא עמד דקה בודדת בכניסה לביתו בזמן שנתן לדמעות להציף אותו, טורק את הדלת מאחוריו. הוא נשבע שלא יישבר אך הוא הרגיש חלש מדי מכדי להצליח להחזיק מעמד.
הוא רץ לשולחנו הקטן בסלון, עליו היו דברים נוי מחרסינה ומתחתיהם שכבה מפה לבנה ישנה מתחרה. תופס אותו בחוזקה צורח את גרונו והופך את השולחן. משתולל בצרחות, משולח רסן. כאב ובכי שהתאפק שדחף פנימה במשך חודשים, יצאו להם החוצה. הוא נראה והתנהג כמו הזאב שאליו היה הופך במחזור המלא של הלבנה.
כל תוכן השולחן התנפץ על הרצפה.
בבעיטה אחת בספה הצמודה לשולחן, מזיז אותה למרכז הבית, תופס בשני ידיו והופך אותה על גבה. הוא התנשם בכבדות תופס את דלת ארון הנוי הריקה והמאובקת. תולש אותה ממקומה ומשליך אותה. הוא הגיע לשולחן פינת האוכל מתנשף וכשדמעות מציפות אותו. הוא ראה ערפל שחור מסביב לעיניו, לא רואה דבר מלבד חצי בקבוק בודד של וויסקי אש. הוא מנסה לקחת אוויר ולהירגע. פותח את בקבוק הזכוכית ושותה ממנה. מסיים את מחצית מתוכנו בשלושה לגימות גדולות.
הוא לקח את הבקבוק מקווה להרגיש במהירות את השפעתו, ועלה לחדרו שבמקומה השנייה. טורק את הדלת אחריו.
הוא הניח את בקבוק האלכוהול על השידה ונשכב על המיטה, ממתין לשינה שתגיע בעיניים רטובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא