חיוך

דראקו מאלפוי ישב על הספה השחורהו המבריקה בחדר המועדון של סליתקרין. ראשו היה מלא מחשבות איך להתקרב אל הארי פוטר. הוא כבר נזף בעצמו, ניטסה להתגבר על התאהבותו, ניסה להתאהב בכל הבנות היפות שקיימות בהוגוורטס, ניסה להמשך בנים אחרים, אך לבסוף נכנע, והשלים עם העובדה שהוא מאוהב בהארי פוטר, וניסה להתקרב אליו. 

רעיון קטן התגבש בתוך מוחו של דראקו. זו תהיה רק ההתחלה, ואולי דראקו יצליח לגרום להארי לאהוב אותו אם - 

מחשבותיו נקטעו על ידי זאביני בלייז שהתיישב לצידו. 

"מה קורה?" הוא שאל. 

"היה בסדר, עד שאתה הגעת," אמר דראקו בהתנשאות. 

"על מה אתה חושב?" זאביני התעלם מרמז שהוא לא רצוי כרגע. 

"על כמה בא לי עכשיו להיות לבד," אמר דראקו וציפה שזאביני הסתלק, אך הוא נשאר. 

"חשבת על בחורה!" הוא גיחך. 

"אתה דביל," אמר דראקו ביהירות. 

"נו, ראית ת'הבעה על הפרצוף שלך. חשבת על מישהי!"

"זאביני, אני לא צריך לחשוב על מישהי. כל הבנות חושבות עליי! אם אני רוצה להשיג מישהי, אני רק ממצמץ לעברה והיא שלי!" אמר דראקו. 

"פחחח, ממש. גריפינדורית למשל לא תסתכל עליך!"

"זה מה שאתה חושב. אתה יודע שפארווטי פאטיל מאוהבת בי?" דראקו ניסה להסיט את זאביני מנושא מחשבותיו על הארי פוטר בעזרת התרברבות. 

"שטויות במיץ," לגלג זאביני. "היא מאוהבת בהארי פוטר. היא הייתה איתו בנשף, זוכר?"

"אז מה?" אמר דראקו. "אני מאוהב בפנסי? לא! והייתי איתה בנשף."

"אוקי..." זאביני חייך. "אתה מאוהב בפרוואטי?" 

"ממש ממש לא!" 

דראקו קם ויצא מחדר המועדון במהירות. אין לו זמן לשטויות האלה. יש לו פגישה על הארי פוטר. 

דראקו שוטט בכל הוגוורטס כדי למצוא את הארי פוטר. לבסוף הוא מצא אותו ליד האגם בחוץ, בחברתם של רון והרמיוני. הוא ניגש ונעמדם לפניהם. 

"מה אתה רוצה, מאלפוי?" שאל רון. 

דראקו פנה להארי: 

"אני צריך לדבר איתך. לבד."

הארי הרים גבה, אך קם והוא ודראקו צעדו בדממה כמה צעדים ונעמדו זה מול זה מתחת לאיזה עץ. השמש סינוורה את דראקו והוא צמצם את עיניו והביט בהארי. הוא הביט ישר אל תוך עיניו הירוקות, והרגיש שהוא רוצה לנשק את אותם שפתיים וורודות, אך עצר בעצמו. 

"תקשיב, הארי," הוא אמר בקול רך. 

"הארי?" הארי גיחך. "אני לא 'פוטר המסריח'?"

דראקו התעלם מההערה. 

"אני שונא את היריבות בינינו, חשבתי אולי... אולי נוכל להפסיק אותה ולהיות... ידידים... כי אני לא באמת לגלגלן ומגעיל כמו שאני נראה, אז... תתן לי צ'אנס?"

הארי בחן את דראקו כמה דקות, ולבסוף אמר:

"בסדר, דראקו."

למשמע שמו הפרטי, חייך דראקו חיוך גדול. 

"אני שמח," הוא אמר. "נמאס לי כל הזמן להמציא עלבונות למקרה שאתקל בך או בחברים שלך."

הארי צחק. "אבל זו יכולה להיות תעסוקה נחמדת כשמשעמם."

דראקו צחק גם. "אבל בסוף כבר זה משעמם והרעיונות נגמרים."

הארי חייך, והציץ בשעונו. "יואו, אני מאחר לשיעור. גם אתה."

"כן.... נכון...."

"אז - יודע מה? נדבר אחרי השיעור פה, על שפת האגם? נרקום ידידות?" 

דראקו גיחך. "בסדר. 'נרקום ידידות'."

"טוב, אז ביי," אמר הארי, ופנה ללכת. 

"רגע," אמר דראקו והארי הסתובב. 

"מה?"

"אם אנחנו  חברים..." דראקו הופתע מהאומץ שלו כשפרש את זרועותיו להציע להארי חיוך ידידותי. הוא חשש מתגובתו. 

אך הארי רק חייך ואמר: 

"ברור."

ניגש, ונענה לחיבוק של דראקו. דראקו נכח לדעת כמה נעים לו להחזיק את הנער ההוא בין זרועותיו, להצמד אליו....

לבסוף הארי פנה והלך. 

דראקו הביט בגבו המתרחק בחיוך גדול. 

הפרק הקודם		הפרק הבא