מקל מוזר ודוקרני

בחלומי הייתי בתא הרכבת לבד, עם הארי. היה חשוך שם. האווירה הייתה אפלה. הבטתי בהארי. הוא נראה שונה. עיניו היו שחורות וזדוניות. הוא נראה מרושע.
"הארי?" שאלתי בחשש. עיניו השתנו לצבען הירוק.
"ריאן" הוא נאנח בהקלה, עיניו הירוקות מחייכות אלי. לפתע עיניו חזרו לצבע השחור והמפחיד. נסוגתי אחורה בבהלה, נצמדת לקיר. הוא התקרב אלי. ליבי פעם בחוזקה.
"על תפחדי," אמר הארי בזילזול, מגחך. קולו היה קר ומפחיד. "הצטרפי."
"מה?" פלטתי, מבוהלת. לפתע הוא קרס אל רצפת התא. הארי הרים אלי את מבטו, עיניו ירוקות.
"על תקשיבי לו..." הוא נאנח "על תקשיבי לו..."
החלום השתנה. הייתי בשום מקום. הכל היה לבן. לפתע הופיע זקן, עם זקן כסוף וארוך וגלימה סגולה. עיניו הכחולות הביטו בי בחדות, והרגשתי כאילו הוא קורא את מחשבותי. הוא חייך אלי.
"שלום לך, ריאנה." הוא בירך אותי.
"מי אתה?" שאלתי את האיש המוזר, "איך אתה יודע איך קוראים לי?".
"אני פרופסר דמבלדור," חייך הזקן, "אני המנהל של בית הספר הוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות."
"אוקי...?"
"את הגעת לפה ממימד אחד" הסביר דמבלדור. "מישהו רצה שאת ואחיך תגיעו לכאן, ולכן הוא פגע בכם באוטונוס לילה."
"מה?!" שאלתי, מבולבלת לגמרי. "תום פה?!"
"כעת אני אכניס לראשך את כל המידע שתצטרכי לדעת בזמן שהותך פה." אמר הזקן, והתחיל להיעלם.
"חכה-!" צעקתי, ואז התעוררתי. הבטתי סביבי. ראיתי שרון והרמיוני הספיקו להגיע.
"-ונחש מי מונה להיות מדריך מסלית'רין?" שאל רון במרירות את הארי. הארי הזעיף את פניו, והעווה אותם בגועל.
"מאלפוי?" הוא ממש ירק את השם בשנאה. רון הנהן.
"הוא והפרה המטומטמת הזאת, פרסי פרקינסון." גיחכה הרמיוני במרירות. "אין לי מושג איך מינו את הטיפשה הזו למדריכה."
הארי, רון וג'יני החליפו מבטים ספק משועשעים, ספק נדהמים. כנראה לא מתאים להרמיוני לקלל. רון שם לב שהתעוררתי.
"נרדמת, מה?" הוא חייך אלי. הנהנתי במבוכה. השאר פנו להביט בי.
"דרך אגב, חזר לי הזיכרון." אמרתי לפתע, בלי לדעת מה אני עושה. ג'יני מחאה כפיים בהתלהבות.
"זה נפלא!" היא קראה בשמחה. חייכתי אליה.
"באתי מבובאטון, עם אחי הקטן תום. הוא הולך לשנה הרביעית ואני לחמישית." אני לא מבינה שום דבר ממה שאני אומרת.
"אז את תהיי איתנו," חייכה אלי הרמיוני. החזרתי לה גם חיוך.
"חבל," מלמלה ג'יני. "אני ברביעית."
"למה רציתם לעבור?" שאל אותי הארי. נזכרתי בחלום שחלמתי, והצטמררתי.
"אמא שלי שונאת את צרפת." אמרתי, ואז קמתי. "אני חייבת לחפש את אחי-"
דלת התא נפתחה, ותום עמד בפתח, מתנשף.
"אתה אח שלה?" שאלה אותו ג'יני. הוא הנהן.
"בואי. אני חייב לדבר איתך." אמר לי תום. יצאתי החוצה, והוא גרר אותי לקצה הרכבת, למקום שלא ישמעו אותנו.
"יש לך מושג מה לעזאזל קורה כאן?!" הוא התנפל עליי.
"לא!" הזעפתי את פני לעברו. "איזה משיהו התנגש בי, הופעתי פה וחלמתי על איזה קוקו שאומר לי שאנחנו בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות!"
"גם אני חלמתי ת'חלום הזה!" אמר תום, ואז הרים גבה. "רגע אחד... הבית ספר הזה מהספר שקראת אחרי שהתערבת עם קייט?" הוא שאל בבילבול.
הינהנתי. "אני באותו תא עם הארי פוטר." אמרתי לו. הוא גיחך.
"איזה סרט..." מילמל תום. הוא העיף קצוות שיער חום מפניו. "כשנגיע למקום הזה, הגרוסט או איך שלא קוראים לו, נלך לקוקו הזה ונשאל אותו."
"אני יכולה ללכת עכשיו?" שאלתי אותו בעצבנות.
"רוצה ללכת להורלד פוטי שלך?" הוא שאל אותי בהתגרות.
"הארי פוטר!" אמרתי בכעס, "ואני לא דלוקה עליו!"
"מה שתגידי." הוא גיחך, מרים גבה בממזריות. דחפתי אותו, והלכתי משם. שמעתי אותו צוחק מאחורי.
נכנסתי לתא, והתיישבתי, עצבנית.
"הלוואי והייתי בת יחידה..." מלמלתי.
"תאמיני לי, את לא רוצה." אמר הארי בחיוך מריר.
"אח שלך חתיך," אמרה לפתע ג'יני בשובבות. רון הביט בה בכעס, ואני הזעפתי את פני. האמת שהיא צודקת. תום באמת חתיך. יש לו שיער חום דיי ארוך, שמגיע לו בערך עד לסנטר. יש לו עיניים כחולות, והוא רזה כמו מקל. למרות שהוא צעיר ממני, הוא גבוה ממני בהרבה. כנראה שלא ירשתי את הגובה במשפחה.
"אני יותר חתיך" ניסה נוויל להתבדח. כולם גילגלו את עיניהם, חוץ מלונה, שנחרה מתוך שינה.
דלת התא נפתחה. נער בלונדיני עמד בפתח. הוא היה דיי גבוה ורזה. עיניו האפורות נצנצו ברשעות. משני צדדיו, עמדו שני גורילות, כמו שומרי ראש.
"מה אתה רוצה, מאלפוי?" אמר הארי בתקיפות. הנער הבלונדיני הביט בו בזילזול.
"תיזהר, פוטר." הוא גיחך. "או שאני יוריד לך נקודות."
"סתום ת'פה, מאלפוי." אמרו הארי ורון בו זמנית.
"איך זה להיות מקום שני אחרי וויזלי, פוטר?" שאל מאלפוי בלעג.
"תהיה בשקט מאלפוי." אמרה הרמיוני בזהירות.
"נגעתי בנקודה רגישה?" הוא שאל, והביט בהארי, מצמצם את עיניו.
"רק שתדע פוטר," אמר מאלפוי בשקט "אני יעקוב אחרייך כמו כלב כדי לראות שאתה שומר על החוקים."
הארי והרמיוני החליפו מבטים מודאגים למשמע המילה כלב. מאלפוי הביט בי, וחייך אלי כאילו אנחנו מכירים.
"נתראה, בוצדמים." הוא אמר בחיוך והלך. הארי קם, וטרק את דלת התא.
"תראו!" קראה הרמיוני, והצביעה דרך החלון. "הגענו להוגוורטס!"

זכויות יוצרים לג'יי קי רולינג :)
תגובות?

הפרק הקודם