הלוואי

או... סוף סוף ארוחת צהריים!!!! אני רעבה בטירוף... אני עדיין בשוק שג'ון דיבר איתי! אני ממש מתרגשת שהוא לא צחק עליי!!! יאי, יאי, יאי, יאי - י א י !!!!!

וואו, אני באטרף. טוב, אני חייבת ללכת לארוחת צהריים. 

בדרך לארוחת צהריים, הייתי בשוק של החיים שלי! כולם חייכו אליי, ודיברו איתי בנחמדות, וברכו אותי... זה אפילו לא יום ההולדת שלי!!!

רגע, מה הם אומרים? "וואו, כל הכבוד! לא הייתי מעיז לעשות את זה במקומך." רגע, מה?!? 

"מה עשיתי?" שאלתי.

"תראו איך היא מצטנעת!!! איזה מותק..."

"מה? מה עשיתי?"

"חמודה, אם חטפת התקף של אובדן זיכרון, אז אני אזכיר לך: את הרגע ביקשת מפרופסור מקגונגל לעבור לגריפינדור!!! בואי הנה, יא מלכה!!!"

????????????????????????? אני??????????? ביקשתי???????????????.. לעבור לגריפינדור?????????????????? אני בכלל ישנתי!!!!!!!!!!!!!!!!!

"אממ... אני חושבת שיש לך טעות... אני ישנתי כל הבוקר!"

"די, מותק, את לא צריכה להתבייש!"

"רגע, אז היא הרשתה לי לעבור לגריפינדור?"

"היא אמרה שהיא תחשוב על זה. מה אומרת? את תצליחי להתקבל?"

"אמממממ.... לא יודעת!!! אני מקווה שכן!"

"יואו, איזה בובי... בואי, בואי, חמודה, נכיר לך קצת חברים."

אני בשוק טוטאלי!!!!! מה שזה לא יהיה שהביא לי מזל - תודה! רגע, רגע, רגע, מזל? פליקס פליציס!!!! אני חייבת לבדוק... מה שתיתי היום? כלום! פליקס פליציס יכול לעבור דרך העור? כי דונאלד הטמבל הזה שפך עליי מים בכמויות!!!

אני... אמ... אם זה באמת הוא - אני אנשק אותו פעם אחת! אמ... לא, לא, לא, בעצם לא.

אני חייבת לשאול בספרייה אם ה"מזל הנוזלי" יכול לעבור דרך העור. עכשיו! אמ... לא. קודם אוכל.

הפרק הקודם