האם הוא קוסם?

הגעתו של דאדלי כאילו השכיחה מפטוניה את כל דאגותיה והיא ניגשה לחבק אותו (היא גם לא שכחה להשאיר לו סימן אדום של נשיקה על הלחי).

"בוא להגיד שלום לאחיך הגדול" אמר דאדלי, גאה בעצמו שהגיע להישג כלשהו בחייו.

דאדלי היה אדם גדל-ממדים וגבוה. למרות היותו בן 36, הוא נראה מבוגר בהרבה, כנראה בגלל השפם שהתחיל לגדל- שהפך אותו לדומה מאוד לאביו.

דילן ירד במדרגות המובילות אל דלת הכניסה וניגש אל דאדלי.

הוא פשוט שנא מפגשים מסוג אלה, בהם דאדלי היה מחבק אותו, אם אפשר לקרוא לזה "מחבק", זה היה מרגיש יותר כמו "מוחץ".

שלב החיבוק עבר בשלום ודאדלי ניגש לשבת בסלון יחד עם פטוניה, ורנון ודילן.

הדודה פטוניה הביטה על דילן בחטף כל מספר רגעים ומבטיה היו חדים.

לבסוף היא אמרה את מה שהסביר את מבטיה, "דילן, לך לחדר שלך בבקשה".

דילן הלך לחדרו, אך הוא היה סקרן לדעת על מה מדברים "המבוגרים" בסלון בלעדיו והצמיד את אוזנו אל הקיר שפונה לסלון.

הוא הצמיד את אוזנו אל הקיר בחוזקה, אך משלא שמע דבר, הלך בזהירות בגרם המדרגות וכששמע קולות עמומים, קירב את אוזנו לקיר והצליח לקלוט מילים בודדות.

"מכתב...כן, כן.....אני אטפל בזה...." ודאדלי החל להתקרב אל חדרו של דילן.

דילן נכנס לחדר הקרוב אליו ביותר- הארון שמתחת לגרם המדרגות, יהיה מאוד קשה להסביר מה הוא עושה שם.

"אמממ..... הוא לא פה" נשמע קולו של דאדלי מלמעלה ואחריו קולות של צעדים המטפסים במהירות במדרגות.

"אוי וי, ילדים לא נעלמים סתם כך" קולה של פטוניה הפך להיסטרי ודילן החליט, משום מה, שזהו הרגע הטוב ביותר לעלות לחדרו.

הוא עלה בגרם המדרגות, פתח את הדלת והביט בורנון ודאדלי, שלמרבה הפתעתו, נראו המומים.

פטוניה שכבה על הרצפה, מעולפת.

ורנון ודאדלי הביטו בו באימים, אבל לא בדיוק בו, יותר נכון- במה שמאחוריו.

"מה?" שאל דילן ודאדלי הרים את אצבעו השמנה והרועדת אל מאחורי דילן.

דילן הסתובב, עמדה שם אישה שנראתה די חביבה, היא הייתה נמרצת ועגלגלה.

היו לה עיניים חומות גדולות, פנים עגולות, חיוך רחב וגולגול גבוה. שיערה היה חום ושפתייה אדומות. לחייה היו מעט סמוקות והיא לבשה גלימה-שמלה מכופתרת בצבע אדום עם פרחים גדולים בצבעים שונים מודפסים עליה.

"שלום!" היא אמרה בחיבה, "אתה דילן, נכון? אני המורה לתורת הצמחים, זאת אומרת, פרופסור הולי וויט," דילן הביט בה כלא מאמין ולאחר מכן חייך.

"כן, אני דילן" הוא אישר "אבל... מה זאת אומרת "תורת הצמחים", לא לומדים את זה... אני מצטער".

"אין צורך להצטער חמוד, זה מקצוע שרק קוסמים כמוך לומדים" אמרה וחייכה בטיפשות, "ועכשיו לסמטת דיאגון. יש לך אבקת פלו במקרה? לא? טוב, נסתפק בשלי, בוא" היא הלכה יחד עם דילן לסלון משפחת דרסלי, מותירה אחריהם את ורנון ודאדלי.

היא סימנה לו לקחת אבקה לבנה מתוך צנצנת שקופה, שעליה נכתב "אבקת פלו".

"תיזהר על הידיים שם בפנים" היא אמרה ולפתע נכנסה אל האח ואמרה "אל סמטת דיאגון" ותוך רגע היא כבר לא הייתה שם.

לדילן הסקרן לא הייתה סבלנות לבחון את הנסיבות ולכן קפץ אל תוך האח ואמר "אל סמטת דיאגון" ולפתע הוא עף במהירות עצומה, מרגיש כל איבר בגופו.

הוא עצם את עיניו, שנכנס אליהם אפר, והשתדל גם לא לנשום.

תוך דקה בערך, רגליו נחתו יציבות על הקרקע.

מולו הוא ראה את פרופסור הולי מנופפת בשמחה "אז איך הייתה הפעם הראשונה שלך?" היא חייכה "נפצעת?" היא לא התירה לדילן אף אפשרות לענות בכל פעם שדיברה, "ממש לא" אמר דילן בסיפוק, "איך הגענו לפה?" הוא שאל.

"זו שאלה יפה! עברנו דרך רשת הפלו, כמובן! היא מחברת את כל האחים של הקוסמים, ככה נוח ויעיל יותר להגיע ממקום למקום, במיוחד בשביל קוסמים צעירים כמוך. והנה זה, אתה רואה? ממש שם! בנק גרינגוטס".

פרק שלישי, מקווה שתהנו מהקריאה:)

הפרק הקודם		הפרק הבא