דראקו בגרינפינדור

קמתי בבוקר לפני כולם. התברר שהרביעי במיטתו זה נוויל, הילד המוזר הזה שפרופסור מקגונגל הביטה בו במבט חסר תקווה.

'כאילו מה כבר ייצא ממנו' חשבתי לעצמי.

פשטתי את הפיג'מה ממני, לבשתי את הבגדים הגרינפינדורים המגעילים וסירקתי את שיערי. 

הבטתי במראה במבט מזלזל "באמת נחש במדי אריה" ירקתי על המראה ויצאתי.

אני חושב שהגעתי לאיזושהי הבנה שאם אני אראה חולשה כלפי כולם ובמיוחד לסלית'רנים, יהיה להם הרבה יותר קל לצחוק עליי.

הגעתי לחדר האוכל, כשהתכוונתי לשבת בשולחן גרינפינדור כולם הסתכלו עליי, שקט שרר באולם. 

"רוצים תמונה? תמשיכו לאכול!" חייכתי בציניות והתיישבתי בשולחן גרינפינדור. המבטים של כולם ננעצו באוכל. 

התחלתי לאכול בתיאבון ולמלא אצ צלחתי כשלפתע ראיתי את פוטר והוויזלי הטיפש מתיישבים מולי. 

"תעבירי לי את המלח" ביקשתי מילדה בעלת שיער חום נפוח אשר החזיקה ספר ביד. 

"תבקש יפה" היא אפילו לא הסירה את הספר מעלייה. 

"נו מה זה?! גנון!? תעבירי כבר ונגמור עניין" 

הילדה עזבה את הספר ולחשה משהו, המלח התרומם עד מעל לראש שלי ונשפך עליי.  צחוק גדול פרץ באולם. 

"אוי את כל כך מטומטמת! חכי חכי!" חפנתי את ידי בעוגת השוקולד המושלמת וזרקתי עלייה, משהו שאני בדרך כלל לא עושה. פוטר היה יותר רחום מחברו ורצה לעזור לה לנקות את העוגה מבגדיה, היא פשוט הניפה את שרביטה והלכלוך עבר כלא היה.

שיימוס ודין נכנסו לאולם והתיישבו לידי. הם הביטו במאורע בזעזוע, כאילו הרעש שהם אירגנו בחדר לא מזעזע "לאאאא! אבל למה בעוגה?! לא חבל?!" שיימוס העיר לי. 

"אה אתה רוצה עוגה? למה לא אמרת?" שאלתי כקדוש מעונה ודחפתי חופן עוגה לתוך פיו. אני וכל שולחן גרינפינדור התפוצצנו מצחוק, במיוחד דין.

"אין בעיה! עכשיו זאת מלחמה!" שיימוס התחיל לזרוק עליי ועל דין חביתיות, לקחנו את הצלחות ביד אחת ועשינו מהן מחסה, ביד השנייה זרקנו עליו כל מה שבא ליד. 

"רגע!" רון צעק "ככה לא מכריזים על מלחמת אוכל! ככה מכריזים- מלחמת אוכל!!!" בשנייה אחת כל שולחן גרינפינדור קם והחל לזרוק אוכל אחד על השני. 

"די! תתנהגו בהתאם! כי אם לא אנ-" פרסי המדריך התחיל לצעוק, הוא לא הספיק לסיים את המשפט וכבר עפו עליו ביצים קשות. עוד גל של צחוק פרץ באולם וכל שלושת הבתים האחרים כבר התחילו במלחמה. 

שמתי לב שפוטר העדיף להימנע ממלחמת האוכל "אז מה פוטר" צעקתי לו והוא הסתובב אליי "אתה לא מוכן להשתחרר? תראה איזה נחמד אני היום!" הוא גלגל את עיניו, חפן ביצה מקושקשת וזרק עליי.

"זה כבר הרבה יותר טוב" חייכתי וגם הוא חייך. 

לפתע האוכל נעלם והבגדים של כולנו נוקו "מה זאת השטות הזו?! ככה אתם פותחים את השנה?! 50 נקודות יורדות מכל בית! עכשיו לכו לכיתות שלכם!" פרופסור מקגונגל נהפכה אדומה מכעס על כל התלמידים, קריאות בוז נשמעו מרחבי החדר אבל שום דבר לא יכול לשכנע את מקגונגל בעניין הזה לכן הם התפזרו. 

שיימוס ודין יצאו מהאולם ואני אחריהם "דרך אגב" הם הביטו בי "אני השותף שלכם לחדר, קוראים לי דראקו מאלפוי." התקדמתי לשיעור שיקויים בעוד שיימוס ודין נשארו המומים.

הפרק הקודם		הפרק הבא