מכל הלב, לילי

לילי התעוררה, כשפניה רטובות מדמעות. היו לה שני חלומות הלילה. הראשון היה חלום לא מובן על היפוגריף, והשני היה שאחיה מציע נישואין לקייט והיא מסכימה, בתנאי שיהרוג את לילי. והוא בהחלט הרג אותה. לילי רק רצתה להתחבא ולא לצאת מהמיטה, להתכחש לעובדה שיש עולם בחוץ, שיש לה לימודים, לעובדה שהיא צריכה אוכל וכנראה גם לכל דבר אחר, אך ידעה שלא יניחו לה לעשות זאת. אז היא אזרה אומץ ויצאה מתחת לשמיכה באי-חשק ברור, לא מחליפה עם חברותיה לחדר מילה, בין אם אמרו לה בוקר טוב, ובין אם שאלו אותה מה קרה ולמה היא בוכה. לאחר מקלחת זריזה ומרעננת, התלבשה לילי, אספה את שיערה האדמוני הארוך לזנב-סוס גבוה, ועטתה על עצמה כפפות וצעיף בצבעי גריפינדור, הלא הם פסים של אדום וזהב. בארוחת הבוקר לא התיישבה ליד חבריה בשולחן גריפינדור, אלא הלכה אל אל' שישב עם חבריו הטובים ביותר, ביניהם גם סקורפיו, בשולחן סלית'רין. "אנחנו יכולים לדבר לרגע?" היא שאלה אותו בשקט. הוא הסתובב להסתכל על פניה, מופתע. "ברור, ליל', ברור" הוא אמר וקם ממקומו. ליל'. הוא תמיד כינה אותה כך. כולם קראו לה כך. לילי או ליל'. אבל ליל'ס, כינוי זה היה שמור לג'יימס. כל אחד אחר שהיה קורה לה כך היה מקבל ממנה סטירה הגונה, וכולם ידעו שעדיף לא לעצבן את לילי פוטר. לא בגללה, היא אומנם הייתה זעפנית לפעמים, אך גם רגועה, חכמה ומקסימה להפליא. אלא בגלל אחיה הגדול, שלא לדבר על אביה. אף אחד לא מתעסק עם פוטרים.  "מה רצית להגיד, לילי?" קטע אל' את מחשבותיה בחדות. "מה התכניות שלך להוגסמיד?" שאלה, ומבטה לא ממוקד. "מה?" שאל אל' בבילבול. "שאלתי מה התכניות שלך להוגסמיד, אלבוס" היא התמקדה בו. "לילי? את מרגישה טוב?" הוא הנמיך את קולו לכדי לחישה. מבטה של לילי הטריד את אל', משהו בו לא היה בסדר. "אלבוס סוורוס פוטר, תענה לי!" היא לחשה בקול כועס. "בסדר. התכוונתי ללכת עם כמה חבר'ה לחנות של זונקו-" היא קטעה אותו. "אני רוצה לבקר את ג'יימס. אני צריכה עזרה. כבר היה יום ההולדת השבעה-עשר שלך, אין עליך מעקב." היא הביטה בו בתחנונים. "ראית אותו אתמול! עוד מעט תיגמר השנה בכל מקרה! מה דחוף לכם להיפגש?"  הוא שאל בחשדנות. "אל', בבקשה" לילי התחננה. "אוקיי, בסדר. אבל אם שואלים, אני לא קשור." הוא אמר, חיבק את אחותו וחזר למקומו ליד סקורפיו. "על מה היא רצתה לדבר?" שמעה את סקורפיו שואל. היא לא שמעה את תשובתו של אל', מכיוון שהתרחקה והתיישבה ליד הוגו וחבריו. "בוקר" אמר הוגו. "בוקר" ענתה לילי, ובכך נסתיימה השיחה שלהם. הימים עד השבת של יציאתם להוגוורטס לא היו שונים מזה, והיו משעממים מאוד, מלאי שיעורי בית, ולא קרה שום דבר מיוחד. ביום חמישי בערב, יומיים לפני היציאה, שלחה לילי לאחיה מכתב שהיא תהיה אצלו בשבת, ושלא ידאג, לא יתפסו אותה. היא קשרה את המכתב סביב הרגל של הינשוף הראשון שלא ברח ממנה, ונתנה לו גם חטיף לדרך כדי לעודדו לתת את המכתב מהר ככל האפשר. כשהגיע שבת בבוקר, לילי התעוררה מוקדם, וראתה שהשמש בדיוק החלה לזרוח, וכל השלג שכיסה את מדשאות הוגוורטס זרח. כשירדה לאולם הגדול, נוכחה לדעת שהוא ריק, ולא ערוך, אז היא ירדה למטבחים, ודיגדגה את האגס; 'טריק שלמדתי מג'יימס' חשבה לעצמה, ורק המחשבה עליו הכבידה על ליבה, והוסיפה לו כמה טונות. היא חטפה כמה עוגיות, הודתה לגמדוני-הבית הישנוניים, ועלתה אל הינשופיה, לחכות למכתב תשובה מג'יימס. לאחר כמעט שעה של ציפייה,  הגיעה הינשוף עם מכתב ובו כתוב 'מחכה לך'. היא ליטפה קצת את הינשוף בהיסח-הדעת, ואז החליטה לחזור למיטתה עד שעת היציאה. "איפה היית?" שאלה אותה האישה השמנה, מדיוקן הכניסה. "דראקוניסוס טוטאלוס" ענתה לילי, והציור זז, והיא נכנסה. היא התיישבה ליד האח הריקה ונאנחה, חושבת על ג'יימס. "לילי?" שאל קול ידידותי של בת. "אליסה! היי" ענתה לילי בהפתעה. אליסה והיא היו פעם החברות הכי טובות, אבל עבר זמן רב מאז דיברו יחד. אליסה התיישבה על הכורסה הסמוכה לזאת של לילי, מול האח הכבויה. "בואי נדליק אותה." אמרה אליסה בשקט, הניפה את שרביטה, דיקלמה את הלחש, והאש הובערה באח. לילי צפתה בלהבות המתלקחות, ואמרה "תודה, אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברנו, או סתם היינו רק שתינו לבד." צחוקה של אליסה היה כמו צלצול פעמון: מדבק, ונעים לאוזן. לילי צחקה גם היא קצת, וכבר הרגישה יותר טוב. "טוב, אז הנה אנחנו עושות את זה עכשיו. את...  תהיתי אם תרצי לעבוד איתי בשיעור שיקויים? את מעולה במקצוע הזה, ואני, בואי נגיד, לא משהו" לילי חייכה אליה, וענתה בחיוב. הן ישבו שם, מדברות וצוחקות, מסתכלות על כל חברי גריפינדור בפיג'מות הבאים לשבת ליד האח, להכין שיעורים, לקרוא או סתם לדבר. קולה של הפרופסור לונגבוטום הידהד כשקרא לכול היוצאים להוגסמיד לבוא אל השער, כדי לעשות רישום וספירה. לילי התלבשה במהירות, והיא ואליסה ירדו אל היציאה. "תרצי להסתובב יחד?" שאלה אליסה. "אני מצטערת, הבטחתי לאח שלי שאהיה איתו. בפעם הבאה אני מבטיחה שנהיה יחד" התנצלה בפניה לילי. "או, זה בסדר." חייכה אליסה, ולילי פנתה לחפש את אחיה. היא מצאה אותו, כרגיל, מתווכח עם סקורפיו על נושא זה או אחר.  "אתה בא?" שאלה אותו לילי בקוצר רוח, לאחר שהבהילה אותו כשטפחה על כתפו. "כן, אני בא. בין סקורפ'!" הוא אמר, ושניהם יצאו מהוגוורטס, כשפניהם מובלות אל הוגסמיד. 

הפרק הקודם		הפרק הבא