רוזמרין

שבוע חלף מאז היום שרוזמרין והארי החליקו על הגלגליות, הארי לא הבין לאן רוזמרין נעלמה. האמת, היא לא נעלמה כי הוא ראה אותה משחקת בגינה בדלגיות, אוכלת עם הוריה בגינה ומסתובבת בשכונה. אבל היא לא באה להזמין אותו שוב.
יום שלישי הגיע שוב והארי ישב בסלון, מסיים לקפל את הבגדים של הדארסלים כשנשמע צלצול הפעמון. הוא קם מהספה והלך לדלת, פותח אותה ורואה את רוזמרין מולו, מחזיקה שני גביעי גלידה גדולים.
"רוצה?" היא שאלה בחיוך גדול והגישה להארי את אחד מהגביעים, הארי המופתע הנהנן ולקח את הגלידה, מלקק אותה ונהנה מהקרירות שהייתה על לשונו. רוזמרין הסתכלה פנימה לשניה "אתה לבד?" היא שאלה בסקרנות, אוכלת את הגלידה שלה בסקרנות ומעיפה את שיערה הזהוב מעינייה- שיערה היום היה פזור בלי צמות והגיע עד למתנייה.
הארי הניד בראשו לשלילה, הוא מעולם לא היה לבד בבית כי הדארסלים חשבו שאם יעשו זאת הם יחזור לבית מפוצץ והרוס. רוזמרין יצאה מעט החוצה ואז הסתכלה לאחור על הבית שלה, מצחקקת מעט.
"קרה משהו?" שאל הארי בבלבול, נבוך במקצת.
"כלום," רוזמרין אמרה בקלילות "רוצה לבוא החוצה קצת?" היא שאלה בחיוך.
"אני לא יודע..." מלמל הארי בשקט "יש לי משימות לעשות ו-"
"אתה רוצה שאני אדבר עם הדודים שלך?" שאלה רוזמרין בקלילות "אני יכולה לשכנע אותם לתת לך לבוא."
הארי הניד בראשו במהירות "זה בסדר," הוא אמר במבוכה "אני רק אנעל נעליים ונלך."
רוזמרין חייכה שוב והסתובבה, יוצאת החוצה ומחכה להארי על אחד הספסלים שהיו ברחוב, היא ליקקה את הגלידה באיטיות והביטה בציפור קטנה שהתהלכה על המדרכה, מצחקקת לעצמה ומנסה לגרום לציפור להתקרב אליה. הארי הביט בה כמה שניות ואז ליקק במהירות את הגלידה שנזלה לו על ידו, לאחר מכן הוא התיישב ונעל את נעלי הספורט שלו, קם וסוגר את דלת הבית לפני שהלך לעבר רוזמרין. רק עכשיו הוא שם לב שהיא לבשה, היא לבשה שמלה כחולה בהירה שהגיעה לברכייה והיא נעלה גם נעלי בובה שחורות. כשהארי התיישב לידה היא חייכה אליו והראתה לו את הציפור שהייתה בידייה, את הגלידה היא סיימה או ככל הנראה נטשה כי היא כבר לא הייתה בידייה.
"איך הצלחת לתפוס את הציפור?"" הארי שאל בסקרנות כשאכל את הגלידה באיטיות.
"לא ניסיתי לתפוס אותה," היא אמרה בחיוך קטן "פשוט ביקשתי ממנה לבוא אלי."
הארי הביט בה בהפתעה "אבל איך הצלחת לגרום לה לבוא אלייך?" הוא שאל, מעביר את ידו בשיערו במבוכה וגורם לו להיות יותר פרוע ממה שהוא היה לפני כמה שניות. רוזמרין משכה בכתפייה וליטפה את ראשה הקטן של הציפור ולאחר כמה שניות היא הגישה להארי אותו "רוצה ללטף?" היא שאלה בחיוך, הארי הניד בראשו לשלילה ורוז שיחררה את התציפור לחופשי.
שניהם הביטו בציפור שעופפה בהיסוס למעלה ואז נעלמה מעיניהם, רוז הביטה בו ואז חייכה "רוצה ללכת להסתובב?" היא שאלה ונעמדה, משחקת בידייה במין גוש חומר מוזר. הארי הנהנן וסיים את הגלידה לפני שנעמד, הוא הביט בידיו- שהיו דביקות.
"בוא." רוז אמרה בחיוך והלכה לעבר אחת הגינות, לוקחת את צינור המים ופותחת אותו, מסמנת להארי להתקרב אלייה על מנת שתשטוף את ידיו. כשהתקרב היא חייכה חיוך קטן ואז הרימה את הצינור והשפריצה על הארי כך שלאחר כמה שניות הוא היה רטוב לחלוטין. הארי המופתע נפל לאחור ואז ניער את שיערו הרטוב שנכנס לעיניו, מביט בה בתדהמה "למה עשית את זה?!" הוא שאל, נעמד באיטיות ואז מנסה לראות אם נדבק עליו דשא. אך הוא לא הצליח לעשות זאת מכיוון שרוז שוב השפריצה עליו מים והעיפה אותו מעט קדימה, צוחקת צחוק ילדותי שגרם להארי לחייך כנגד רצונו. הוא הסתובב במהירות וקפץ על רוז, לוקח ממנה את הצינור ואז מכוון אותו עליה, גורם לה להתרטב ולעוף מעט אחורה בעצמה. הוא לא ידע למה הוא עשה את זה אבל הוא הרגיש שהוא חייב להחזיר לה על כך שהרטיבה אותו. היא נפלה על הדשא, צוחקת בהתלהבות למרות שהייתה רטובה מכף רגל ועד ראש. הארי הביט בה בבלבול ובחן אותה לפני שהפיל את הצינור מידיו "את בסדר?" הוא שאל בשקט והתקרב אלייה באיטיות כשהתנפלה עליו והפילה אותו על הדשא, מתחילה להאבק בו בשובבות. שיערה הזהוב התיז עליו מים כשהתנגד אליה בכך שהסתובב והיה מעלייה, לאחר כמה שניות הם הפסיקו להאבק והתחילו לצחוק בקול שלא נשמע בדרך פריוויט מעולם, הארי נשכב על הדשא לידה ובהה באוויר, מנסה לנשום עמוק ולהירגע- למרות שלאחר כמה שניות הצחוק התגבר והוא לא יכל לשמור על חזות רגועה.
אחרי עשר דקות בערך הם נרגעו והארי הסתכל על רוז- שהייתה מאושרת. הוא חייך ואז הביט בשמיים הכחולים הבהירים שהיו נראים כמו תמיד אך עכשיו הם נראו שונה מהרגיל, אולי בגלל הסיטואציה שבה הוא היה.
"זה היה כייף," רוז אמרה בחיוך, עוצמת את עינייה ונותנת לשמש לנוח על עורה הבהיר ביותר- שהארי לא הבין איך הוא לא נהיה כהה. אחרי כמה שניות היא הביטה בו בסקרנות "אתה נהנת?" היא שאלה.
הוא הנהן בחיוך קטן "זה פשוט מרגיש שונה." הוא אמר בהרהור, מניח את ידיו מאחורי עורפו ומביט בשמיים. אחרי כמה זמן בגדייהם וגופם התייבש והם נעמדו, מנקים את עצמם מהעלים שנצמדו אליהם והתחילו ללכת על המדרכה ממול לבית של רוזמרין, הארי ראה את אחד השכנים מציץ עליהם מהחלון וממלמל משהו על ילדים קטנים, רוז צחקה בפתאומיות וגרמה להארי להביט בה בבלבול.
" אני אוהבת את המקום הזה," היא אמרה בחיוך, מקפצצת על המדרכה ומסתובבת במקומה- גורמת לשיערה להתעופף וטיפות אחרונות של מים נצצו באור השמש הבוהק. "כל כך שקט ונעים פה."
הארי הביט בה בחיוך קטן ומבולבל "אבל כל כך משעמם פה..." הוא מלמל "אין מה לעשות כמעט."
"ובגלל זה אני אוהבת המקום הזה," היא הסבירה את עצמה כאילו היא מסבירה דבר פשוט לילד קטן ממנה. "המקום הזה רגוע, אין שום דבר שיכול להכניס אותך ללחץ."
"חוץ מהדודים שלי..." סינן הארי בכעס קל, מנסה שלא להרוס לעצמו את היום הזה.
"אתה יכול להפוך כל יום שלך ליום מדהים ורגוע," מלמלה רוז בחיוך שליו, עוצרת את הקפצוץ שלה ואז מסתכלת על הארי "רוצה לבוא לגן שעשועים?" שאלה.
הארי משך בכתפיו ונמשך אחריה לעבר גן השעשועים שהיה בקצה הרחוב, שם רוז התיישבה על הנדנדה והביטה בו בחיוך "בוא תשב לידי." היא אמרה והתחילה להתנדנד באיטיות. הארי הביט בה ואז התיישב לידה על הנדנדה השנייה, מביט בה בזמן שהתנדנדה יותר ויותר מהר, שיערה התנופף מאחורייה והיא עצמה את עינייה בהתלהבות. לאחר כמה שניות היא קראה אליו שיעשה איתה תחרות, הוא צחק והתחיל להתנדנד בעצמו, מקרב את עוצמת התנופה לזאת של רוז. אחרי שהיו באותו המקום מבחינת המהירות רוז צחקה והביטה בהארי "קופצים בשלוש!" היא צרחה.
"אנחנו נתרסק על האדמה!" צרח הארי בתדהמה כשרוז גלגלה בעינייה ואז צרחה "שלוש". לפני שהארי הספיק לעצור אותה היא קפצה מהנדנדה.
הארי עצר את הנדנדה עם רגליו ונעמד, מחכה לראות את רוז נופלת ומקבלת מכה, אך זה לא קרה. במקום זה רוז פשוט ריחפה באוויר לכמה שניות ואז נחתה על האדמה בקלילות, מסתובבת במקומה ואז מצחקקת "אמרתי לך שלא אתרסק." היא אמרה, קולטת את מבטו המופתע של הארי "את... את..." הוא מלמל בתדהמה "איך עשית את זה?" הוא לא יכל שלא להיזכר בכל הפעמים שדברים כאלה קרו לו וזאת הייתה השאלה שבן דודו היה שואל אותו.
רוז הביטה בו ואז משכה בכתפייה "אין לי מושג," היא אמרה, לא מביטה בעיניו "זה פשוט קורה... זה לא קורה גם לך?"
הארי רצה לומר שהוא לא, שהוא לא יודע על מה היא מדברת. אבל הוא ידע שזה לא יהיה נכון מבחינה אמיתית... הוא נשם עמוק ואז הנהן "קורים לי דברים דומים... אבל לא כאלה."
"כי לא ניסית דברים כאלה מעולם," היא צחקה "אתה מעולם לא עשית כייף לפי מה שאני ראיתי במהלך הזמן שהייתי פה. אתה רק היית שקוע בעבודות בית ובעצב..." קולה נחלש ככל שהיא הגיעה לסוף המשפט ולבסוף הוא גם גווע. הארי הביט בה בשקט כשהיא התיישבה על הדשא מחוץ לארגז החול והביטה בו בעצב קל. לאחר מספר שניות היא חייכה שוב "אני הולכת לשנות את זה." היא אמרה בקלילות ואז נעמדה שוב "אני רוצה לשתות, רוצה לבוא איתי?"
הארי הנהן במהירות וביחד הן הלכו לעבר הבית של רוזמרין. כשהגיעו ליד הלדת היא עצרה "אני אביא את השתיה," היא אמרה "חכה פה."
הוא הנהן בשקט וחיכה בזמן שהיא נכנסה פנימה וסגרה את הדלת. הארי נשען על קיר הבית ובהה בעננים בשקט, חושב לעצמו שהיא צודקת, הוא מעולם לא עשה משהו מהנה... הוא תמיד היה עסוק בעבודות הבית הרבות שהדודים שלו הטילו עליו. לבסוף רוז יצאה החוצה עם שתי כוסות מים והביאה לו אחת "אני צריכה עוד מעט ללכת, ההורים שלי צריכים אותי."
הארי הנהן ונאנח, שותה מהמים ואז מחזיר לה את הכוסות, היא חיבקה אותו ואז נכנסה פנימה.
"מתי ניפגש שוב?" שאל הארי לפני שהיא סגרה את הדלת.
"שבוע הבא." היא אמרה בחיוך וסגרה את הדלת. הארי חייך והסתובב, הולך בחזרה לבית הדארסלים.

הפרק הקודם		הפרק הבא