מי ידע? אף אחד

לפתע לונה הבחינה בנערה בגילה ליד השער.  לונה מיהרה להסתתר בצללי היער,מכיוון שידעה שהיא זרה במקום הזה. היא התבוננה בנערה. הייה לה עור שזוף ועיניים חומות.

לונה הבחינה בדבר תמהוני ביותר- הגרביים שהציצו מתחת לנעלי הספורט שנעלה היו הפוכות כך שצידן הפנימי פנה כלפי חוץ. לונה הבחינה שהפיות צפו בנערה בצורה משונה. הן ישבו על הענפים,או בגזעי העצים,ופשוט נעצו מבט.

הנערה נראתה זועמת על מישהו. לונה הבחינה  לראשונה בנער לבוש בצבע ירוק,כך שביער היה קשה לים לב אליו.

''בגללך הוא נכנס ליער!'' אמרה הנערה.

''אבא שלי לא יעשה לא כלום.'' הנערה עמדה לענות לו משהו,אבל הוא קטע אותה. ''לא,הוא לא יחשוב שהכלב שלך הוא צבי! אם כבר,הוא יחשוב שזה חזיר שהתלכלך מאד!'' אמר הנער והסתיר גיחוך.

הנערה נראתה כאילו היא הולכת להפיל אותו לתוך הנחל הסמוך. במקום זה,היא אמרה,''אני הולכת לחפש אותו.''

''אני גם בא.אני זה שהבהלתי אותו.'' הנערה הביטה בו. הוא נראה כאילו הוא עומד על שלו. ''בסדר' אמרה,והשניים רצו לתוך היער. אז הגיעה ההחלטה של הרגע.

זו הייתה החלטה גורלית,טיפשית מאד, אך לונה מעולם לא התחרטה שבחרה לצעשות כך.

היא רצה אחריהם לתוך היער.

כשעקבה אחריהם,מוחה ניסה לעכל את המחזה המוזר שנגלה לעינייה. הפיות הביטו בנערה,בדיוק כפי שתמיד הביטו בה. האם הנערה רואה אותם?

היא קפצה מעל אבן,רצה בעלייה,ושמה לב שהנערה והנער מתנהלים בדממה,חוץ מכמה לחישות,או הזזת שיחים קטנה. אם הם מחפשים כלב,למה הם לא קוראים בשמו?

לפתע צרור יריות,קרוב מאד,פילח את האוויר. לונה סתמה את אוזנייה וניסתה לחשוב למה יורים שם,או למה הנערים מתנהגים בחשאיות.

רעיונות רבים התרוצצו בראשה,ואחד מהם היה החזק מכולם. לונה החליטה שזהו יער שמור,ושומר אחד נמצא ביער כדי לוודא שאורחים לא קרואים ילכו משם.

לונה החליטה גם,שהיא נחשבת ''אורחת בלתי קרואה'' ומיהרה לפנות לאחור.

לפתע ראתה שביל קטן ומשני והחליטה לנסות אותו.אולי זו דרך קיצור.

היא הפעם לא רצה,אלא יצאה בדממה,פוחדת שיבחינו בה.

אבל השביל לא הוביל אל היציאה.

לונה הריחה ריחות תערובות שיקויים,וודאי יש שם באזור קוסמת כלשהי.

היא עקבה אחרי הריחות,שהתגברו ככל שהמשיכה לצעוד בשביל. הייה שם בית קטן,צבוע בצהוב עז.

ריח השיקויים בקע מחלון אחד של הבית. לונה הניחה שמי שגר שם נחשב מוזר בדיוק כמוה,או אף יותר,ובוודאי יקבל אותה בברכה.

היא ניגשה אל הדלת,ודפקה. הדלת נפתחה. עמדה שם אישה זקנה,אך עינית,כפי שהעידו עינייה הכחולות הנוצצות.

''חיכיתי לך.'' אמרה הזקנה. ''בואי נשוחח''.

הפרק הקודם		הפרק הבא