אי שם

פרק 3: הנסיך

"פרדי, חכה רגע, פרדי!" היא קראה בבהלה.
"כן עלמתי, אני מתנצל, אמרת משהו?" שאל פרדי בחיוך.
"כן, קודם כל, קוראים לי אליאנה, אין צורך בגינונים. דבר נוסף, על איזה נסיך אתה מדבר?" היא שאלה בבלבול.
"הנסיך ריצ'ארד כמובן, כל הנערות בממלכה רוצות להתחתן אתו, אך הוא מחכה למישהי שתגרום לו להתאהב, אחרי הכול הוא בן עשרים ואחת, הוא כבר היה צריך להתחתן, הוא פשוט מחפש את הכלה המושלמת." הסביר לה פרדי.
"באיזה גיל מתחתנים פה?" היא שאלה.
"שש עשרה, חמש עשרה לעיתים רחוקות." אמר פרדי.
"שש עשרה?" היא בלעה את רוקה.
"כן, את בהחלט מתאימה להיות הנערה אותה הוא מחפש." אמר פרדי.

עוד לפני שהספיקה לומר דבר נוסף הם מצאו עצמם מול ארמון מפואר שסביבו גנים מלאי ורדים בכל הצבעים ושטחים ירוקים נרחבים.
"כאן גר הנסיך?" היא שאלה בעיניים קרועות מתדהמה.
"כן, כאן. הנה עלי על הסוס הזה," אמר פרדי.
"מה?" היא שאלה בבלבול.
"אסור לי להיכנס בלי הזמנה, אבל לנערות מותר, המלך רוצה שבנו יינשא בהקדם." אמר פרדי.
אליאנה לא הגיבה לדבריו. היא עדיין בהתה בארמון.
לפתע פרדי הניף אותה על זרועותיו הקטנות, הושיב אותה על הסוס ושלח אותו לדרכו.
"פרדי אני לא יודעת לרכב על סוסים!" היא צעקה כשהסוס שעט קדימה.

אליאנה צעקה מנסה לגרום לסוס לעצור.
"עצור! עצור כבר!" היא קראה בבעתה.
"תפסי במושכות!" נשמעה לפתע קריאה.
היא לא הגיעה אל המושכות.
"אני לא מגיעה!" היא צרחה מבוהלת לחלוטין.
לפתע חשה משיכה עזה סביב מותניה. אליאנה עצמה את עיניה, הדהירה לא פסקה.

"את בסדר?" נשמע קול מעליה.
אליאנה פקחה את עיניה והרימה את מבטה אל פני הדובר. סומק עלה על לחייה. ידיה היו מונחות על חזהו בעוד זרועו האחת אוחזת במושכות של סוסו כשהשנייה עדיין כרוכה סביב מותניה.
"אני חושבת שכן." היא מלמלה.
הוא חייך נוכח מבוכתה.
אליאנה הביטה שוב בפניו. הם נראו לה פשוט... יפות.
עיניים אפורות, ריסים בהירים ארוכים, אף ישר למדי, שפתיים מלאות וחיוך חם וכנה. שיערו היה בהיר זהוב כמו ריסיו.

"האם יש שם לעלמתי הצעירה?" הוא שאל בקולו המתנגן.
"אליאנה, אדוני הנסיך." היא אמרה במבוכה.
"שם יפיפה לעלמה יפיפייה, אך אנא קראי לי ריצ'ארד," הוא אמר בחיוך.
"אממ... תודה על מקודם, אני פשוט לא יודעת לרכב על סוסים, אני לא... לא מפה." היא הסבירה.
"אז למה עלית על סוס?" הוא שאל בבלבול.
"לא עליתי, פרדי שם אותי על הסוס, הוא אמר שאני אולי מתאימה- אממ... לך." ענתה אליאנה והסמיקה באדום עז.
"אה, פרדי. הוא דיי נלהב לעזור לאבי בכל הקשור במציאת כלה בשבילי." אמר ריצ'ארד. עכשיו היה תורו להיות נבוך.
"אה, כן מאוד." היא הסכימה וצחקקה.
ריצ'ארד הצטרף לצחוקה.

"את מאוד מתוקה." הוא אמר בחיוך בזמן שירד מהסוס.
"אממ... איך אני יורדת מפה?" היא שאלה בוחרת להתעלם מהמחמאה שלו.
"אה, נכון, שכחתי." הוא מלמל והושיט אליה את זרועותיו.
היא רכנה כלפיו והוא אחז במותניה והוריד אותה אל הקרקע.
הם נותרו קרובים לרגע, הוא שכח בכלל שידיו על מותניה.

"ריצ'ארד!" נשמעה לפתע קריאה.
אליאנה נבהלה ומיהרה לעמוד מאחוריו.
"בריג'יטה, זאת אליאנה, היא צרחה קודם." הסביר ריצ'ארד.
אליאנה הביטה בנערה שעמדה מולה. היא נראתה מבוגרת ממנה ולא נחמדה במיוחד. שיערה היה קצר ושחור עיניה שחורות גם כן ואפה היה ארוך מעט.
"אנחנו אכלנו ארוחת בוקר בגן, כששמענו אותך צורחת וריצ'ארד מיהר לבוא לעזרתך," היא אמרה בלעג.
ריצ'ארד לא הבחין בלעג, אך אליאנה כן.
"לא התכוונתי להפריע," אמרה אליאנה בהתנצלות והביטה בריצ'ארד.
"אבל הפרעת." אמרה בריג'יטה.
"זאת הארוסה שלך, אני מניחה." אמרה אליאנה.
היא לא הבינה מדוע, אך היא חשה צביטה של כאב בליבה כשאמרה את זה.
"לא, אני לא מאורס." הוא מיהר לתקנה.
"עדיין לא." אמרה בריג'יטה וחייכה חיוך שלא הגיע אל עיניה.
"כלביתה." מלמלה אליאנה.
בריג'יטה לא שמעה אותה, אך ריצ'ארד דווקא כן.
"אליאנה." הוא אמר בטון מזהיר.
אליאנה הביטה בו וחשה כאב עז בליבה כשהוא נראה כועס עליה.
"אני צריכה ללכת." היא מלמלה בכאב ורצה משם. הדמעות גלשו על לחייה.
"אליאנה!" הוא קרא אך בריג'יטה עצרה אותו מלרוץ אחריה.

"אליאנה! אליאנה קומי!" מישהו ניער את כתפה.
אליאנה פקחה את עיניה ומצאה את אוליבר לצידה.
"פספסת את כל היום, כולם הולכים הביתה." אמר אוליבר.
אליאנה הביטה סביבה. היא עדיין הייתה מאחורי המזרונים באולם ההתעמלות, אך הדלת לממלכת אי שם פשוט נעלמה.

"הייתה שם דלת, היא הובילה אותי לממלכה קסומה עם פיות ושדונים, אבל הדלת נעלמה." היא סיפרה לו בבלבול.
"כנראה קראת את אחת המעשיות שאת כל כך אוהבת לפני שנרדמת ופשוט חלמת על זה." הוא הסביר לה.
אליאנה הביטה בבגדיה ושיערה. הם נראו כמו שהיו בבוקר.
אך אם זה היה חלום, למה הכאב בליבה כל כך אמיתי?

הפרק הקודם		הפרק הבא