אתם מוזמנים לקרוא את זה, אבל זה ננטש.

הפרק מוקדש ל Angelica Schuyler ולPoli.f.w, שנתנו לי מרץ לכתוב פאנפיקים (כולם נכשלו חוץ מהפאנפיק הזה) עכשיו וקודם!

נירי העלתה מחשבה - הגיונית למדי - לברוח, אבל משום מה רגליה לא נענו לה. במקום זה פיה תפס פיקוד. ''אתה מודע לזה שהרגע צעקתי על אבא שלך, נכון?'' היא שאלה בחשש.

''בטח,'' אמר רורי. משום מה היה לו חיוך על הפנים. ''האמת, גם אני ממש שונא אותו. הוא לא מקדיש שום תשומת לב לי ולאמא שלי.'' חיוכו נחמק. לנירי היה קשה שלא לחבב את הילד הזה.

''אני מצטערת,'' היא אמרה.

''אין על מה,'' הוא משך בכתפיו. ''זה לא שהוא מאמלל את חיינו. אנחנו משיגים מה שאנחנו רוצים בדרכים אחרות.''

הבטתי בו ארוכות. פתאום נירי הבינה שהוא נראה חיוור מאוד ורזה מאוד. אולי רורי לא אמר לה את כל האמת. 

עמדנו ככה כמה דקות, עד שנירי התעשתה. ''טוב, אני צריכה לרוץ למטה. היה נחמד להכיר אותך!'' היא התחילה ללכת, אבל רורי תפס בידה. ''רגע,'' הוא אמר, ''שנינו מאוחדים נגד אבא שלי, נכון? אז אולי ביחד נצליח להפיל אותו.'' בעיניו היה ניצוץ של התרגשות. נירי הופתעה.

''אתה בטוח?'' היא שאלה. ''אתה יודע שהוא יהרוג אותך על אמת אם הוא יגלה את זה.'' כל אירועי השעה האחרונה נתנו לה תובנות אדירות. בין רגע היא ידעה שאין לסמוך על איש שמציע לך כוח כ'משהו שעולה על כל האהבות, העושר והאושר.'

''אני בטוח,'' הוא אמר בקול מלא ביטחון. רורי שיחרר את ידה. ''אז... אני אאסוף אותך מהמטה בארבע, ואז ניסע לבית שלי?'' הוא שאל.

''בחמש,'' תיקנה אותו נירי. ''אני טירונית, אז אין מישהו שיחליף אותי.''

''אז בחמש,'' חזר אחריה רורי. ''ביי!'' והוא הלך לעבר מעבר החציה שרק לפני כמה דקות כמעט מת בו. 

~~~

בשעה חמישה לחמש עמדה נירי מחוץ למטה. היא חיכתה לרורי, שהיה אמור לבוא לאסוף אותה בהתעתקות. בזמן שחיכתה לו היא עברה בראשה על אירועי הלילה. היא נזכרה איך בכלל הגיעה לוינדרוינד...

                                                                                                                                           פלאשבק!

''תזכרי, רק לקחת את החרב, ולחזור.'' אמרה המפקדת לנירי. האחרונה הנהנה האומץ. כניסה להוגוורטס בלילה זה אחד המעשים הכי מסוכנים שיש, אבל יותר מסוכן זה להשאיר את החרב בידי סגנית המנהל, לוקה. 

'' אם תצטרכי עזרה, תצעקי, ומייד נעתק מישהו מהמטה להוגוורטס.'' 

נירי נכנסה מתחת לגלימת ההיעלמות, והחלה לצעוד אל עבר שערי הוגוורטס. בחושך הם נראו מאיימים ומפחידים. החזירים משני צידם עוד פי כמה. כאשר עברה את השערים, ראתה שחלק מן החלונות בטירה מוארים. 'כמובן,' היא חשבה לעצמה. 'כמה ברור שיהיה סיור.' הכניסה לטירה עצמה הייתה החלק הקשה; נירי הייתה צריכה לפתוח בשקט ככל האפשר ומעט ככל האפשר את דלתות הכניסה, ולהידחק בינהן. אבל בסוף היא הצליחה, והלכה על קצות האצבעות כל הדרך למשרד של לוקה. היא הציצה בזגוגית, וראתה למרבה שמחתה שהמשרד ריק. היא פתחה בשקט מופתי את הדלת, וחמקה פנימה. החרב הייתה מונחת בארון זכוכית. היא פתחה את הארון, לקחה את החרב, והכניסה חיקוי. נירי בדיוק פנתה לצאת כשקול פנה מפינת החדר. ''הולכת לאנשהו?'' נירי הסתובבה בבת אחת. 

תוכי מדבר עמד על ארונית חומה. הוא היה צבועני, ומשהו בו היה מעורר אצילות. 

''אל תדאגי, אני שונא את לוקה גם. אני אראה לך דרך מילוט מהירה במיוחד.'' ובזאת הוא עף אל הדלת ועבר כאילו הייתה אוויר. נירי ההמומה הלכה אחריו בשקט. התוכי הוביל אותה אל כיתת לימוד. שניהם לא ידעו שמישהו עקב אחריהם. התוכי סגר את הדלת. ''אסור שמישהו יראה את הדרך,'' הוא אמר. הוא הוליך את נירי לאמצע הכיתה. ברגע שנירי ירדה אל הרצפה לבדוק את הדלת זה קרה. 

התוכי התחיל להשתנות. הוא גדל וגדל, ונוצותיו הושרו ממנו. נירי הסתובבה בבעתה והביטה בוינדרויד חוזר לצורתו המקורית. הוא פתח פה גדול, והוציא לשון מחודדת. ''לאאאאאאאאאאא!'' נירי התקפלה כשהלשון נתקעה בה. שוב, ושוב - הי לא ידעה כמה זמן. 

''אההההה!!! אההה! אההההההההההההה!!!!'' הצרחות מילאו את החדר. פתאום הארי פוטר התפרץ לחדר. הוא כיוון את שרביטו אל המפלצת ולחש משהו. אבל זה לא עבד. הוינדרויד אמנם מת, אבל הוא נדבק אל הארי. הוא ריפא את נירי ונתן לה יומן. שנייה אחרי שיצאה מהחדר היא נעלה אותו בכישוף משוכלל. אחרי זה היא רצה אל השערים, צועקת במלוא כוחה, ולא משתדלת אפילו לשמור על שקט. החרב עדיין הייתה אצלה. מישהו הופיע קרוב לשערים, מוכן ומזומן לקחת אותה למטה...

                                                                                                                                          חזרה מהפלאשבק!

''היי, נירי. את מוכנה?'' זה היה רורי על אופנוע. נירי חייכה לעצמה חלושות, והתיישבה מאחוריו.

נכון שהחלק של החיקוי והחרב היה דומה להארי פוטר, אבל זה לא הרעיון. ת''ב או סתם תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא