גשם

טוני זזה באי נוחות במושבה. הנער הגבוה ההוא, שחור השיער, נעץ בה מבטים. היא העיפה מבט לעברו ונרעדה. עיניו הירוקות גמרו לה להצטמרר. העיניים האלו היו לה כל כך מוכרות...
היא הרגישה שהיא נמשכת אל הנער הזה. אך לא בצורה שהיא נמשכה אל הנער הבלונדיני, כמובן...
אני לא נמשכת אל אף אחד, שכנעה טוני את עצמה, במיוחד לא אל הסנוב הזה שנועץ בי מבטים.
הארי פוטר, כאילו קרא את מחשבותיה, הסב את מבטו ממנה במבוכה.
איך זה שאף פעם לא ראיתי אותה בהוגורוטס? תהה הארי, ולמה לעזאזל, היא ניראת לי כל כך מוכרת?!
"א-את חדשה בהוגורטס?" שאל את טוני בהיסוס נער שמנמן וביישן בשם נוויל לונבגטום. טוני הינהנה.
"איך זה יכול להיות?" שאלה אותה נערה בלונדינית ומוזרה. שמה היה לונה לאבגוד.
"מאז ומתמיד הייתי רשומה להוגורוטס," הסבירה טוני, "אך העדפתי ללמוד בבית עם אימי המאמצת. קיבלתי אישור ממשרד הקסמים. הם הורידו מעלי את ההשגחה."
"את יודעת באיזה בית תשובצי?" שאלה אותה לונה. טוני העיפה מבט אל הנער המסתייג שישב על ידה. סנוב.
"אני עדיין לא יודעת, אבל אני מאוד מקווה שאשובץ בגריפינדור. אימי המאמצת הייתה שם." ענתה טוני.
"אני בגריפינדור!" קרא נוויל לונבגטום בשמחה, ואז חבט בראשו "אוי, מצטער! קוראים לי נוויל לונבגטום."
"אני פטוניה אנסון, אבל כולם קוראים לי טוני." ענתה טוני בחיוך. נוויל הצחיק אותה.
למשמע שמה, הארי הזדקף והביט בה במבט מוזר. טוני התעלמה ממנו.
"אני לונה לאבגוד," הציגה את עצמה לונה, "אני מרייבנקלו. נעים להכיר!"
"מאיפה קיבלת את השם פטוניה?" שאל לפתע הארי. כולם הביטו בו בהפתעה.
"סליחה?" אמרה טוני בהפתעה. הנער הזה נראה לה יותר סנוב בכל שנייה שעברה.
"מאיפה קיבלת את השם פטוניה?" חזר הארי באיטיות. טוני נשכה את שפתיה בכעס.
"לא יהיה יותר מנומס להציג את עצמך?" שאלה אותו בקרירות.
"כמובן, מצטער," פלט הארי. "קוראים לי הארי פוטר."
ברור, עכשיו אני מבינה למה הוא כל כך סנוב. הוא מפורסם! חשבה טוני במרירות, וגם דיי חתיך... הוא בוודאי מצפה שכל הבנות ירדפו אחריו.
"אה, אתה המפורסם ההוא," אמרה טוני בחוסר עניין, "זה שנלחם עם זה שאין לנקוב בשמו, לא?"
לא הייתה טיפת התרשמות בקולה, להפך, היא נשמעה משועממת.
שחצנית שכמותה, התעצבן הארי, נראה אותה נלחמת עם וולדרמורט כל פעם מחדש!
לפתע נשמעו צחקוקים מחוץ לדלת התא.
"לא, תשאלי אותו את..."
"לא! את..."
"אני מוכנה!"
דלת התא נפתחה, ונערה שחורת שיער נכנסה בקלילות אל התא. היא הביטה בהארי.
"היי הארי, אני רומילדיה ווין מהשנה הרביעית!" הציגה את עצמה בחיוך, מתעלמת משאר יושבי התא. "רוצה להצטרף לתא שלי ושל חברותיי? אתה לא חייב להיות איתם!" היא החוותה בראשה אל נוויל ולונה. היא סקרה לרגע את טוני ואמרה: "גם את יכולה לבוא איתנו אם את רוצה."
"הם חברים שלי," אמר הארי בקרירות. רומילדיה וטוני הביטו בו, מופתעות. נוויל ולונה חייכו בתודה.
"אוה, אוקי!" פלטה רומילדיה, נבוכה, "אז... הממ... ביי!"
היא מיהרה להימלט משם. כשהלכה פנה הארי אל טוני.
"איך את מכירה את מאלפוי?" הוא שאל אותה, יורק בשנאה את המילה האחרונה.
"מי זה מאלפוי?" שאלה טוני בבילבול.
"הבלונדיני." אמר נוויל, וקימץ את אגרופיו בשנאה. טוני הביטה בו בהפתעה, ולבסוף פנתה להארי.
"אני לא מכירה אותו." אמרה טוני, "נתקלתי בו בתחנת הרכבת. זה הכל."
"את בטוחה?" שאל הארי, וכשהיא הרימה גבה לעברו הוא מיהר להסביר: "הוא פשוט היה נחמד אלייך."
"מה כל כך מוזר בזה?" שאלה טוני, ולונה מיהרה להסביר.
"דראקו מאלפוי לא נחמד אל אף אחד." אמרה, "הוא מרושע."
"הוא לועג לנו כבר חמש שנים," אמר נוויל, ושיחרר את אגרופו כשציפורניו חדרו אל בשרו.
דלת התא נפתחה שנית, והפעם נכנסו אל התא נער ונערה. הנער היה גבוה, בעל שיער אדמוני בוער כמו של טוני. הנערה הייתה נמוכה מטוני במעט, ושיערה היה חום מקורזל. הנערה התיישבה בין טוני להארי, והנער, שהזעיף את פניו, התיישב על יד נוויל.
"מי את?" פנה אל טוני הנער האדמוני בחוצפה.
"רון!" נזפה בו הנערה, שפנתה אל טוני. "אני הרמיוני גריינג'ר," חייכה אליה בנועם. טוני חייכה אליה חזרה. הייתה לה תחושה שהן יהיו חברות טובות.
"אני פטוניה אנסון, אבל כולם קוראים לי טוני," אמרה. "אני חדשה בהוגורטס."
"זה מסביר למה לא הכרתי אותך!" חייך אליה רון. "אני רון וויזלי. את בגריפינדור?"
"לא, אבל אני מקווה להיות." אמרה טוני בחיוך.
"חה!" פלט הארי, ואז האדים. כולם פנו להביט בו בתמיהה. טוני נשענה קדימה כדי להביט בו מעבר להרמיוני.
"הארי!" נזפה בו הרמיוני.
"זה בסדר," אמרה טוני בקרירות, "השחצנות שלו לא משפיעה עלי."
"אני שחצן?!" התפלץ הארי, ואז דלת התא נפתחה. בדלת עמד ילד קטן וביישן.
"ה-הארי פוטר?" הוא גימגם.
"זה אני." אמר הארי, והילד הושיט לו מכתב ביד רועדת.
"נוויל לונבגטום?"
נוויל הושיט את ידו, והילד נתן לו מכתב. הילד שוב בהה בהארי, ואז פלט: "ביי!" צווחני, והסתלק.
"מה כתוב שם?" הסתקרן רון.
"פרופסור סלהוגן מזמין אותנו לארוחה ברכבת," אמר הארי, והביט בנוויל בתמיהה. נוויל משך את כתפיו. שניהם קמו.
"כבר נחזור!" אמר הארי. השניים יצאו מן התא.
"אז, טוני," חייך אליה רון, "אני רואה שאת לא כל כך מחבבת את הארי, מה?"
"רון!" הרמיוני שוב נזפה בו.
"זה בסדר," חייכה טוני. "וכן, אני לא סובלת את הפוטר הזה. הוא שחצן. ואתה?"
"הוא החבר הכי טוב שלי," אמר רון, משועשע.
"הארי לא שחצן," אמרה לונה, בוהה בה במבט מוזר. טוני משכה בכתפייה.
"הוא נראה כמו אחד שחושב שכולם נחותים, חוץ ממנו." אמרה טוני.
"נשמע כמו מאלפוי," אמר רון במרירות.
"אני בטוחה שכשתכירו יותר, את והארי תחבבו אחד את השנייה." אמרה הרמיוני. "אף אחד מכם לא שחצן."
טוני משכה בכתפייה ופיהקה. היא הייתה נורא עייפה. לאחר שלבשה את גלימותייה (רון יצא מהתא, כמובן), היא נרדמה. היא התעוררה שוב כשהרמיוני ניערה אותה. טוני הביטה בחלון, חייכה למראה טירה מפוארת.
היא הגיעה להוגורטס.

הפרק הקודם		הפרק הבא