החטיפה

בעודו לועס בהנאה את העוגיות שלו הארי שמע קולות מהחדר של דודו ודודתו. הוא מיהר להכניס את העוגיות מתחת לקרש הרופף שבריצפה, להיכנס למיתה ולהעמיד פני ישן.
"קום!" הוא שמע את דודתו צועקת מעבר לדלת "דוד שלך רוצה לדבר איתך" 'מה כבר עשיתי?!' חשב הארי בליבו
"טוב אני כבר בא..." הוא ענה והחל להתלבש בבגדים הענקיים שהיו פעם של דאדלי. הארי ירד ומשום מה הרגיש קצת מתושתש. אולי היה משהו בעוגיות... הוא חשב לעצמו .הוא הגיעה לחדר האוכל וראה את דודו יושב ליד השולחן ונראה כועס למדי.
"איך אתה מעז?! איך אתה מעז לתת את הכתובת שלנו לאנשים האלה?! איך???!!!"
'אוי ואבוי' חשב הארי 'זה המכתב של גברת וויזלי...'

אחרי ריב גדול שכלל כמה מילים שאסור לכתוב באינטרנט, דודו של הארי השתכנע ונתן להארי רשות ללכת אל משפחת וויזלי. הארי מאושר עוד יותר, אם הדבר ייתכן.
הוא עלה לחדרו והוסיף שורה למכתב התשובה שלו לרון:
"נ.ב- המוגלגים מרשים לי ללכת!"

הוא קשר את המכתב לרגלה של הדוויג "זה לרון" הוא אמר לה "ותעזרי לארול לעוף בדרך" הוא כמעט נתן לה לצאת כשאמר "אה, וכדאי שתשארי אצל רון כי אני אבוא אליו ביום חמישי"
לאחר כל ההתארגנויות הארי נזכר שהוא כלל לא אכל ארוחת בוקר וירד להכין לעצמו פרוסת טוסט, עם גבינה לבנה כמובן, בגלל הדיאטה של דאדלי אסור היה לאף אחד לאכול חמאה, או כל דבר משמין אחר.

תגובות ורעיונות!!! =)

הפרק הקודם		הפרק הבא