היי אבא.

"לאן אנחנו הולכים?" שאל ג'יימס את הארי.
"לשיעור שיקויים." אמר הארי, ולפתע חייך. "סנייפ הוא המורה."
ג'יימס פרץ בצחוק רם.

"סנייפ?!" הוא התפלץ. "מורה?! אני מת! כשאני אספר לסיריוס ורמוס..."

הרמיוני שמה לב שהוא לא הזכיר את פיטר.

"אתה חייב להתנהג כאילו אתה לא יודע שום דבר כשתחזור," היא הזכירה לו. "או שהעתיד ישתנה!"

"את כל כך מזכירה את אוונס." ג'יימס הזעיף פנים. רון נראה מודאג לרגע.

"אתה דלוק עלייה, לא?" שאל אותו רון.

"איכס, מה פתאום!" הכריז ג'יימס. הארי, רון והרמיוני גיחכו.

"חי בהכחשה." מלמל רון. ג'יימס עשה לו אצבע.

"איך אתה מסביר אותי?" שאל הארי בשובבות. "אתה ולילי, אמא שלי, התחתנתם, נכנסתם למיטה... ותראו מה יצא."

"אם לא היית נראה כמוני, הייתי שובר לך ת'פרצוף."

ארבעת הנערים נכנסו לכיתת השיקויים. כשסנייפ ראה את הארי, הוא פתח את פיו וזדון. כשהוא ראה את ג'יימס, פיו נשאר באוויר, אך לא יצא ממנו דבר. כל התלמידים בכיתת השיקויים התלחששו והביטו בהארי וכפילו.

"מ-מה? איך?" סנייפ הביט בג'יימס באימה, וניער את ראשו כמנסה להתעורר מסיוט. ג'יימס קרץ לו. הארי הלך אל סנייפ והגיש לו פתק מדמבלור. סנייפ קרא את הפתק, והחוויר יותר ויותר.

"זה בן דוד שלי, ג'יימס." הכריז הארי בכיתה כדי שיפסקו הליחשושים. הוא הביט בסנייפ, והתאפק לא לפרוץ מצחוק למראה מבטו המפוחד.

"אוקי..." מלמל סנייפ. "אתם יכולים לשבת במקום..."

"סבר מאוס," ג'יימס פלט בליגלוג. סנייפ החוויר עוד יותר, וגירד בשיערו השומני במבוכה.

"עשרים נקודות מגריפינדור על האיחור." התנשם סנייפ בכבדות, מנסה להרגיע את עצמו. ג'יימס פתח את פיו, אבל הארי בעט בו והוא השתתק. ג'יימס התיישב ליד הארי, ורון ליד הרמיוני.

"פתחו עמוד מאתיים ושלוש בספר שיקויים ועקבו אחר ההוראות." פקד סנייפ ופנה לעבר הדלת, ממלמל לעצמו שתכף יתעורר מהסיוט הנוראי הזה. הכיתה כולה פנתה להקשיב להוראותיו, חוץ מג'יימס.

"אתה מתכוון לעזור לי או לא?" שאל אותו הארי בחוסר סבלנות. ג'יימס הביט בו בהשתאות.

"אתה חושב שאני יעשה משיהו שסנייפ אמר?!" הוא שאל בזלזול. הארי גילגל את עיניו.

"הוא עכשיו המורה שלך, וכמו שדמבלדור אמר, תשכח שהתעללת בו לפני שנים..."
"אתמול!"

"טוב, אבל בשבילו זה שנים." העיר הארי, "בטח זה ממש סיוט בשבילו לראות אותך." חיוך בצבץ על פניו. ג'יימס שם לב לחיוך הזה.

"אחי," אמר לו ג'יימס, "אני יאיים עליו שאם הוא לא יעשה מה שאני אגיד לו אני אתעלל בו עד מוות כשאני אחזור לזמן שלי."
"יותר נכון בני..."

"כל כך הזוי..." מלמל ג'יימס. "על תזכיר את זה שאתה ה... אתה יודע מה שלי."

סנייפ פרץ לכיתה, מזיע כולו. הוא נעץ בג'יימס מבט ומיד הסיט אותו.

"הכיתה משוחררת!"

התלמידים צהלו. זו הייתה הפעם הראשונה שסנייפ שחרר אותם מוקדם יותר. הארי טפח על שכמו של אביו לעתיד לעבר.

"ג'יימס," אמר לו רון. "אתה המושיע שלנו!"

"לא נכון," הזעיפה הרמיוני את פניה. "הוא מבזבז לנו שעות לימוד! והשנה יש את הבחינות ו-" היא השתקקה כשראתה את מבטו המזלזל של ג'יימס.

"נפלא," הם שמעו קול מוכר רוטן מאחוריהם. "עוד פוטר."

הם הסתובבו, וראו את מאלפוי עומד לפניהם, שני שומרי הראש שלו מאחוריו.
"ומי אתה?" שאל אותו ג'יימס בקור.

"דראקו מאלפוי," הוא ענה בשחצנות. ג'יימס הרים גבה.

"ובכן מאלפוי," רטן הארי, "עוף לנו מהעיניים."

"לך תזדיין, פוטר." גיחך מאלפוי. "ואני מדבר לשני הפוטרים."

"בואו נלך, הוא לא שווה את זה." מלמלה הרמיוני. הארי ורון פנו ללכת אבל ג'יימס התקדם צעד אחד לעבר מאלפוי.

"כדי לך להיזהר, או שתגמור בדיוק כמו אבא שלך," לחש לו ג'יימס. מאלפוי נראה מופתע.

"אתה מכיר את אבא שלי?" הוא שאל.

"ג'יימס," אמר הארי באזהרה.

"אבאלה לוציוס?" שאל אותו ג'יימס בלגלוג, מתקרב אליו צעד נוסף. "המניאק הבלונדיני?"

"על תפתח ת'פה על אבא שלי!" זעם מאלפוי, והוציא את שרביטו. ג'יימס הוציא את שרביטו גם כן. קראב וגויל קמצו אגרופים.

"פחדן," גיחך ג'יימס. "לא יכול בלי שני גורילות שילקקו לך את התחת."

"קראב, גויל, לכו לאחור." מלמל מאלפוי, ובאותו רגע מצא את עצמו תלוי במהופך.

"יבן ז-"

"ג'יימס פוטר!!!" שמע ג'יימס את הצעקה המוכרת והחוויר. היא עדיין חיה?

פרופסור מקונגל נדה בשרביטה, ומאלפוי נחת על רצפת הטירה, מתרומם במהירות וזועם.

"אתה תתחרט על זה." מלמל מאלפוי, והלך עם שני מלוויו.

"בואו, אתה ואתה." היא הצביעה על ג'יימס והארי. "לדמבלדור."

הפרק הקודם		הפרק הבא