מתוסבך

כשערן חזר הבייתה לאחר סיבוב קצר, הוא היה יותר רגוע והצליח לחשוב יותר בהיגיון. הרוח הקרה שבחוץ הרגיעה את נפשו הסוערת, והוא כבר לא הזיע. 

הוא נכנס לביתו, וראה שם את אביו. אוי לא, לא הוא. אין לו כח אליו. 

אביו חיטט במקרר בחיפוש אחרי משהו. מן הסתם, עוד משקה אלכוהול מגעיל. ועכשיו הוא ייקח את המשקה, יסתכל על ערן ואולי ישאל מה קורה, ושוב יעלם. ייקח את השתייה ויצא לרחוב. ולא יחזור עוד כמה זמן. מה אביו עושה כל כך הרבה זמן בחוץ... זאת לא ידע ערן. מן הסתם הולך למועדונים וישן אצל חברים. 

"מה אתה מחפש?" שאל ערן בזעף. 

אביו העף אליו מבט, ושלף מהמקרר בקבוק וויסקי. "חיפשתי את זה. לא שתיתי שבוע."

"נו, זה טוב." 

"לא, זה לא."

ערן התעצבן. אביו פתח את הבקבוק ולגם כמה לגימות גדולות. ען הביט בו בכעס. ממש אבא! אבא מגעיל שבא כדי לקחת שתייה ונעלם. כאילו, יש לך ילד! הלווווו! ילד בגיל ההתבגרות, בן 15, שצריך ללכת לבית ספר, להכין שיעורי בית, לבוא לכנסים עם ההורים... פחח, ממש. הורים. איזה הורים!? אבא שבקושי יודע שאתה קיים ואמא שנטשה אותך? רגע!!!!!!!!111

כשאביו של ערן שם ידו על ידית דלת הבית כדי לצאת, קרא ערן:

"חכה!"

אביו הפנה אליו מבט. "מה?"

"יש לך את מספר הטלפון של אמא?!" הוא שאל די בהתרגשות. 

"כן, אני חושב," מלמל אביו. "כן, היא לא החליפה מספר, כידוע לי."

"אז... נו, בבקשה. תן לי אותו." ערן שלף את טלפונו מכיסו. 

"לא, ערן. אתה לא יכול לדבר עם אמא," אמר אביו. "לא ולא. היא נטשה אותך, למה שתדבר איתה?"

"ולך לא אכפת ממני, למה שאני אדבר איתך? קיבינימט, תן לי את המספר!"

"אל תתחצף!"

"לך תזדיין." 

ערן לא שלט בעצמו, כמו שתמיד כשכעס, אך אביו המשוגע רק גיחך. יופי שיגחך לו! הוא שתה לגימה גדולה מבקבוק הוויסקי, שיהק ואמר: 

"אתה באמת צריך אמא שתחנך אותך. אני אביא לך ת'מספר המפגר שלה, בסדר? רק תשתוק ותן לי ללכת."

"נו!"

הוא שלף את הטלפון והחל להקריא מספר במהירות, ערן רשם את המספר בחיפזון, ואביו הלך. 

ערן עלה למעלה בהתרגשות. יש! יש לו את המספר!!!! הוא יתקשר אליה, סוף סוף! ואולי היא תחזור, ולמישהו סוף סוף יהיה אכפת ממנו!

הוא נזרק על מיטתו וחייג. 

חיוג, חיוג, חיוג. 

הוא ממתין בהתרגשות. 

חיוג, חיוג, חיוג. 

הוא מתחיל להתעצבן. 

חיוג, חיוג, חיוג - 

"השיחה מועברת לתא הקולי." 

ערן לא התייאש. הוא התקשר שוב, ושוב אותו דבר. למה?! כוסאמק! למה היא לא עונה?!!!!??? היא הרי לא יודעת שזה הוא, הוא החליף מספר מאז! שתענה לו!

הוא התקשר שוב ושוב, השאיר הודעות קוליות, שלח אס. אם. אסים, וכלום. 

לבסוף הוא השליך את הטלפון על הרצפה, פשט את חולצתו והשליך גם אותה. הוא הביט מהחלון אל השמיים הכתכולים הליזים כשדמעות עומדות בעיניו היפות. 

הפרק הקודם		הפרק הבא