החיים, המוות ומה שביניהם

אני רוצה לומר שהפרקים מעכשיו יהיו לא לפי הספרים

-------

הנסיעה להוגוורטס עברה מהר. 

כל הדרך דיברנו וצחקנו. 

כלומר, הרמיוני ואני. 

הבנים הסתודדו בצד, אבל מידי פעם הם שלחו לנו חיוך קורץ.

כשהגענו לאולם של הוגוורטס עומרי ואני עמדנו בדממה בזמן שהאחרים התיישבו בשולחן גריפינדור. 

דמבלדור נכנס ורמת הרעש באולם פחתה ופחתה עד שנעלמה.

״יש לי מיונים מיוחדים לפני שנתחיל בהודעות. אחר כך השאר ימוינו. יובל ארנם, גשי לכאן״ אמר דמבלדור.

התיישבתי בחשש על השרפרף.

הוא הניח עליי בקושי מצנפת, וזו צעקה מיד ״גריפינדור!״ ורצתי לשולחן גריפינדור ליד הרמיוני.

״עומרי תמיר״ הוסיף דמבלדור בדממה ששררה מיד אחרי גל מחיאות הכפיים וצעקות: ״יובל היא משלנו!״ של בית גריפינדור. 

כנראה שהארי הפיץ את סיפורי מהר.

המצנפת ישבה עליו זמן רב, עד שהחליטה לצעוק ״גריפינדור!״ גם כן.

מחיאות הכפיים היו פחות חזקות משלי אך עדיין עמידות.

עומרי רץ להתיישב ליד הארי ורון. 

המיונים של השנה הראשונה התחילו, ולא הקדשתי להם תשומת לב רבה כל כך כמו הרמיוני. 

הצטרפתי למחיאות הכפיים של הבית וזהו. 

״ועכשיו להודעות!״ צעק דמבלדור.

״לראשונה מזה מאה שנים, אנחנו נקיים את נשף פתיחת השנה! הוא יתקיים בסוף השבוע הזה. 

תקבלו הוראות מראש ביתכם.

כמו כן- אסור להכנס ליער האסור. 

ההודעות נגמרו״ אמר דמבלדור בהתרגשות.

״הארוחה מתחילה״ הוסיף וקרץ לי.

״נשף תחילת השנה! אני לא מאמינה! איזה מזל! רוב המחזורים לא מקבלים אותו!״ אמרה הרמיוני בהתרגשות.

הארעלה התחילה במילים אלו. 

הפרק הקודם