הארי פוטר- המשכים מעניינים

"פרמנטה!" קרא הארי וכיוון את שרביטו על רון.
מיד נעלם כל הבוץ מגופו של רון והוא יובש, אבל למעשה זה רק החמיר את מראהו הכללי - עכשיו כל פצעיו שהיו מוסתרים קודם לכן בבוץ ורפש נראו בבירור מחריד, והבעתו בנוסף לכך הקרינה חוסר אונים ובהלה.
ג'יני התנשמה בכבדות, היה רגע מוזר של שתיקה בו רון פלט מים מלוכלכים וחלקיקי אצות (על השטיח של משפחת לאבגוד).
לבסוף ג'יני הצליחה להתעשת קצת, ואמרה "חייבים ל-לטפל ב-פציעות שלך, רון. אני לא חושבת שנצליח לעשות את זה טוב מספיק בקסם, א-אני הולכת לבדוק אם יש אזובין."
רון הנהן חלושות.
הארי היה מבוהל ומבולבל, עניין אותו מה קרה ואיך חברו נפצע ככה, אבל יותר עניין אותו שלומה של הרמיוני,
"מה ז'תומרת הרמיוני נעלמה?! מה קרה לה?! איפה היא?!"
רון בלע רוקו, וקולו רעד כשדיבר; "לא הצלחתי למצוא אותה, ניסיתי, ניסיתי במשך כול הזמן הזה, אבל אין זכר להר...." -"הרמיוני." קולו נשבר.
רון דחק עצמו לעמקי הכורסא וחיבק את ברכיו.
ג'יני חזרה משום-מקום עם בקבוק אזובין והחלה למרוח בעדינות את תרכובתו על חתכיו של רון בעודה ממלמלת- "הלאבגודים המשוגעים האלה, מי שומר תרופות בתוך עציצים?!"
הארי היה נסער, הוא רצה לדעת מה קרה, איך הוא יכול לעזור,אבל הוא לא רצה ללחוץ על רון, ומשום כך חיכה שיתאושש.

* * *

רון עדיין היה מרוגש, אבל להארי וג'יני אזלה כבר הסבלנות ולכן דרשו הסברים.
"קינגסלי ביקש שנבוא כי יש לו משימה חשובה בשבלינו,"- הוא פתח,
"רגע, מה?!" קטע אותו הארי, "למה לא קראתם לי?! אני הילאי בדיוק כמוכם!"
"לא רצינו להטריח אותך, כלומר- היו די הרבה מקרים במשרד הקסמים בזמן האחרון, ואתה וג'יני כל הזמן מתבאסים מחדש שאין לכם כמעט זמן להיות יחד בין כל המשימות האלה, אז הרמיוני..." -רון ביטה את שמה בקול חנוק- "...הציעה שניתן
לך ולג'יני את הזמן שלכם בכך שנדאג למשימה הזו לבדנו, כמעין מתנת יום- הולדת מוקדמת."
"מה הייתה המשימה?" שאלה ג'יני קצת בחשש.
"זה האגם, האגם הנוראי ההוא!" רון חבט בספה בחזקה. "קינגסלי סיפר לנו שיש המון מקרי היעלמויות סביב האגם הזה, ושעלינו לבדוק מה גורם לכל- כך הרבה אנשים להיעלם ולהיפטר מאותו הגורם.
הגענו לאגם הענקי, שמיקומו הוא אי שם בצפון אנגליה. ירד גשם זלעפות, ולא יכולנו לראות כמעט כלום. לפתע תקפו אותנו. אני לא יודע מי, או מה, אך אני יודע שהם מאוד חזקים ויש להם ציפורניים ארוכות וחדות ושהם אלימים,
בהחלט אלימים..." קולו החל להיסדק שוב, "הם לקחו לנו את השרביטים, אני חושב שאחד מהם אכל אותם! והם לקחו את הרמיוני איתם! היא לא יכלה להשתחרר, לא היה לה שרביט והחזיקו אותה בעוצמה חמישה מהדברים האלה, אם לא יותר!"
טון דיבורו של רון התרעם, והפח למעין צעקה מיופחת -"והם נעלמו באגם!ואני לא הצלחתי לעצור אותם! קפצתי אחריהם ישר לתוך המים וחיפשתי במשך כל היום, ואולי הייתי מצליח לחלץ אותה אילולא הגרינדולו והכרישים המוזרים עם הכתמים על הגב, וכל שאר היצורים המוזרים שהיו שם שמי יודע ולמי איכפת איך קוראים להם!"
ג'יני התפעמה, "נלחמת בכול אלה?! אבל לא היה לך שרביט!"
"אצות זימים!" אמר הארי באוירה הסוענת, "הסימנים על הצוואר שלך הם שאריות מהזימים! בגלל זה הם נראו לי מוכרים!"
"ברור!" התעצבן רון, "כמעט דפקתי את נוויל במכות עד שהוא נתן לי אותם!ועם כל זאת..." הוא הנמיך את קולו "הרמיוני..."
איכשהו, אחרי כל הצעקות שנזרקו בחלל החדר, נוצר עוד רגע ארוך של שתיקה.
בבטנו של הארי התערבבו כל מני רגשות- הוא היה בהלם ממה שרון עתה סיפר ופחד לשלומה של הרמיוני, הוא התבייש בעצמו שהניח שרון והרמיוני יצאו לבלות ולא נקט ביותר אמצעים בכדי לברר מה הולך איתם, מצד שני הוא כעס עליהם שהם
יצאו למשימה בלעדיו, והכי הוא הרגיש כלוא במבוי סתום כיוון שכל- כך רצה לעזור לחברתו אך לא היה לו מושג איך.
ג'יני הפרה את השתיקה בכך ששאלה את רון: "איך ידעת להגיע דווקא לכאן לבית הלאבגודים?"
כתשובה הוציא רון מכשיר כסוף דמוי מצית מכיסו.
"ואני מניח שהרמיוני הייתה זו שעודדה אותך לקחת את המעמעם." אמר הארי בעצב.
"הייתה לה תחושה רעה בנוגע למשימה, כמובן, אז היא אמרה שכדאי שניקח כמה שיותר אמצעי בטיחות -ליתר ביטחון."
ג'יני נאנחה, "מתי היא תלמד כבר לסמוך על התחושות שלה?!"
אלו לא היו הדברים הנכונים לומר, כי רון התחיל לדמוע, והוא אמר חלושות "את הלקח שלה היא למדה, ואולי היא... לעולם לא תוכל ללמוד שוב."

* * *

"מה אם... נקבץ הרבה קוסמים וכולם ביחד ישאבו את המים מהאגם?!"

"האגם גדול מדי, זה עלול לקחת שבועות!אני לא חושב שיש לנו כל כך הרבה זמן."
נוכל להילחם בכל היצורם האלה מחדש! הפעם יותר קוסמים עם שרביטים!"
"לא שמעת מה אמרתי?! האגם גדול מדי! יש בו המוני יצורים מסוכנים מסוג כזה או אחר! כול מה שזה ייתן לנו הוא הרבה ופצועים, וקיפוח חיים."
ככה הם העבירו את חצי השעה האחרונה, ברעיונות שווא. הארי ידע שזה חסר טעם, והוא העדיף פשוט להתעתק לאגם ולכסח את היצורים האלה! הוא לא באמת האמין שזה יצליח, אבל זו האסטרטגיה שעובדת להם ברוב המקרים- מלחמה על המקום, האלתור וההסתערות היו מה שהועילו להם רבות, בעיקר בשנותם העשירות בהרפתקאות בהוגוורטס. הוא חשב שהם מבזבזים זמן בניסיון לתכנן, זמן יקר.
בדיוק כשהוא התכוון להכריז בפני רון וג'יני על מחשבותיו,
לונה הגיחה שוב בביתה ובפיה בשורות רעות:"הארי! טדי אושפז בקדוש מנגו והרופאים אומרים שיש לו כנראה מחקצת,שזו מחלה מסוכנת שמחלישה את הגוף בכך שהיא גורמת לגוף להשתמש בהרבה יותר אנרגיה ממה שהוא זקוק לפעולות פשוטות, המחלה גורמת גם קשיים בנשימה, והרופאים אמרו שטדי כנראה לא חוסן  נגד המחלה כמו שאר הילדים בגילו...רון! כמה זמן אתה כבר כאן?... מה קרה לשטיח?... לא!" היא ניערה את ראשה, ניכר עליה שהיא לא רוצה לאבד אצ ריכוזה לשם שינוי, "הארי, אבא שלי יגיע בכול רגע!הוא לא יאהב בכלל את כולכם פה, והוא גם מעוצבן במיוחד בגלל שסחר שורשי הגרדי לא הלך לו ממש היום, קדימה! בוא נתעתק לקדוש מנגו!"

הפרק הקודם		הפרק הבא