עולם של רובוטים

11/07/3010

0:13

מאיר הרגיש שמישהו מטלטל אותו.
הוא התעורר.
מעליו עמד הרובוט של משפחתו, SNK-13‎. הוא היה אחד‎ הרובוטים היוקרתיים ‎והחדישים ביותר‎ .‎הוא היה כחול כולו, ועשוי ממתכת חזקה. "עיניו" הפוטואלקטריות היו אדומות ובוהקות, והאירו מעט את המקום. הוא לא מצמץ כלל; היה לו התקן אחר לניקוי העיניים שלא דרש מצמוצים. עפעפיים בכל זאת היו לו, כדי שיוכל "לכבות" את האור כשהוא לא רוצה לשמש סימן לעוקבים וכדומה.
החדר שבו מאיר היה נמצא, אם ניתן לכנות כך את המקום הזה, היה עשוי כולו מאדמה. אדמה חומה, יבשה ומתפוררת. גוש נפל מהקיר שלידו והתרסק על הקרקע.
הוא שכב על האדמה; לא היתה כל מיטה או מזרון תחתיו. הוא היה עטוף בשמיכתו, ואפילו הכרית שלו לא היתה באיזור.
"מה זה? איפה אני נמצא?" הוא שאל את SNK בתדהמה מהולה בפחד.
"דבר ראשון, אל תיכנס לפאניקה," ענה SNK, "למרות שיש לך הרבה סיבות טובות להילחץ. אני אסביר קצת, אולם קח בחשבון שישנם פרטים שאיני יכול לומר לך כרגע.
ישנו דבר כלשהו המאיים על חייך, עד כדי כך שהייתי מוכרח למלט אותך במהירות מביתך כדי להצילך. עשיתי זאת בהוראת החוק הראשון.
אני מקווה שעד מחר בבוקר הסכנה תחלוף, ואוכל להוציא אותך מכאן.
בכל מקרה, ישנם עוד אנשים שעליי להציל; אני מוכרח ללכת.
אל תזוז מכאן. תשתדל לא להשמיע שום קול; אסור שידעו שאתה כאן.
הייתי ממליץ לך לנסות לחזור לישון, אבל אתה לא מוכרח.‏"
והוא נעלם מאחורי עיקול כלשהו במערה, או כל שם אחר שתיתנו למקום המוזר הזה, לפני שמאיר הספיק להשחיל אפילו מילה, למרות שהיו לו המון שאלות.
מאיר שכב ער עוד זמן מועט וחשב, משתדל להדחיק את הפחד אל מקום נידח אי שם במוחו.
לאחר כשלושת רבעי שעה הוא נרדם.

7:30

"בוקר טוב," אמרה חנה, אימו של מאיר, בעודה מסיטה את הוילון שעל חלון חדרו. "הגיע הזמן לקום."
מאיר פקח את עיניו והתמתח.
הוא נזכר מייד במה שקרה כמה שעות קודם.
איך הוא הגיע פתאום בחזרה לכאן?!
כנראה באותה צורה שבה הגיע אל המקום ההוא בלילה.
הוא צריך לברר כמה דברים עם ‎.SNK
הוא יצא ממיטתו והחל להתארגן. הבירורים יצטרכו לחכות לאחר כך.
כשיצא מביתו לכיוון בית הספר הבחין בSNK, ופנה אליו בשאלה:
"מה היתה הסכנה שבגללה הוצאת אותי מהבית הלילה?
וחוץ מזה, איפה שמת אותי?"
"מה?" כיווץ SNK את עפעפיו המתכתיים, "אין לי מושג על מה אתה מדבר."
"בלילה האחרון הוצאת אותי מהמיטה, ולקחת אותי עם השמיכה בלבד לאיזושהי מערה או משהו דומה," אמר מאיר, "ואמרת לי שהבאת אותי לשם כי היה משהו שאיים על החיים שלי. מה זה היה?
ואיפה זה היה?"
"אתה מדבר שטויות," ענה SNK, "הלילה האחרון עבר כרגיל. לא היה שום דבר מיוחד, ובודאי שלא היתה סכנה המכריחה הרחקה מהבית.
כנראה חלמת."
"אל תשקר!" קרא מאיר. "זו פקודה! אתה לא יכול שלא לציית לפקודה של אדם!
תאמר לי את האמת ואת כולה, למה הוצאת אותי הלילה מהבית?
ולאיפה הבאת אותי?"
"אני מצטער מאוד לומר לך, אבל גם קודם אמרתי את האמת," השיב SNK בחיוך מר, "ותודה רבה על החשדנות. אני עדיין עומד בדעתי שלא התרחש הלילה שום אירוע יוצא דופן.
כדאי שתצא לבית הספר, אתה תאחר בסוף."
זה לא ייתכן! חשב מאיר בתדהמה, זה לא היה חלום! אני יודע את זה במאה אחוזים לפחות!
אבל רובוט לא מסוגל להפר פקודה שלי. סימן שהוא אכן חושב שזו האמת.
אולם אני יודע שזו לא האמת!
פחד חדר לליבו.
מה אם מי שגרם את הסכנה המיסתורית הזו מחק לSNK את אירועי הלילה מהמוח, ובמקומם הדביק לילה רגיל?
טכנית, ניתן לעשות זאת.
אולם אין זה קל כלל.
אם אלו הן העובדות, חשב מאיר בחרדה, אז אני ניצב מול אוייב מסוכן שיכול לשנות מוחות פוזיטרוניים.
הבעיה העיקרית היא שאף אחד לא יאמין למה שאני אומר נגד מילה של רובוט, במיוחד שזה קרה בלילה, ואני היחיד שיכול להיות בטוח שזה לא היה חלום.
ורובוטים יצאו מהעסק, כי האוייב שלי יודע לשנות להם את המוח.
והמסקנה היא, שאני ניצב מול אוייב שרוצה להרוג אותי, ואני לבד.
צמרמורת עברה בגבו, והוא ברח משם לבית הספר במהירות המקסימלית שהצליח להפיק מרגליו.

המשך יבוא בע"ה...

הפרק הקודם