הארי פוטר וכפר המוגלגים המכושף

"סודי ביותר" מילמל הארי והעביר את אצבעו על החותמת שהוטבעה על המכתב עם הכיתוב 'סודי ביותר'.

הוא היה להוט לפתוח את המעטפה, ואכן היה עושה כך, אם לא היה שומע צעדים מאחוריו.

הצעדים הלכו והתקרבו ונשמעה רטינה כעוסה, שהייתה קרובה אליו מאוד. הארי הבין שיש לו זמן קצוב ביותר להיכנס למיטתו ולהעמיד פני יושן.

הוא צעד בשקט אך במהירות אל מיטתו והתכסה בשמיכה עד לראשו, הוא עצם את עיניו ושמע את הקולות המתקרבים.

הוא השתדל לנשום נשימות כמה שיותר רגועות וסדירות, למרות שפחד מאוד.

הוא אימץ את אוזניו לשמוע, אך אז נזכר, הינשוף. הינשוף עוד על אדן החלון.

אם הדוד ורנון יראה אותו הוא יבין שהארי ער. "מילים אחרונות?" הארי שמע את הדוד ורנון אומר ברשעות, בלגלוג.

אך הדוד ורנון אמר זאת רק בראשו של הארי. הצעדים נשמעו ברורים וברורים יותר, עד שדלת החדר נפתחה בחבטה.

הארי יכול היה ממש להרגיש את נשימותיו של הדוד ורנון בחדר, צמודות אליו. כל שנותר להארי הוא להתפלל בליבו שהינשוף הסתלק משם.

נשמע חרחור מוזר, ולאחריו, להקלתו של הארי, צעדים הלכו והתרחקו מהחדר.

הארי חיכה שהצעדים ייפסקו והוא יוכל סוף סוף לקרוא את המכתב, שנשלח אליו בשעה כה מאוחרת על ידי שליח לא מזוהה.

הצעדים פסקו ולאחר מספר שניות הארי כבר היה מחוץ למיטתו, שוב.

הוא הביט על אדן החלון והינשוף לא היה שם, לשמחתו הרבה של הארי. הארי הסתובב ופנה לקרוא את המכתב, אך שמע מאחוריו גרגור מוזר.

על אדן החלון עמד כעת לא אחר מאשר הינשוף שהביא להארי את המכתב. הינשוף ניסה להסביר להארי משהו, אך הארי לא הבין מה.

הינשוף נעלם והופיע שוב. לפתע הארי הבין "אז אתה יכול להיות בלתי נראה, מה?" והינשוף הנהן כתשובה.

והוא פרש את כנפיו ונעלם אל האופק. הארי הביט בינשוף המתרחק ואז פנה לקרוא את המכתב.

הוא היה סקרן מאוד וממש תלש את העטיפה. נייר הקלף כבר היה בידו והוא פתח את המכתב. אך המכתב היה ריק, נקי מתוכן.

זהו הפרק השני, מקווה שתהנו מהקריאה:)

הפרק הקודם		הפרק הבא