מכל הלב, לילי

"נו, אמא!" צעקה לילי, כנראה בפעם המאה לפחות לאותו יום. "אבל לילי..." התחילה ג'יני, אבל מחאתה נקטעה על-ידי בעלה. "תרגעי, ג'יני. פשוט תני לה" להארי נמאס מהצעקות, שנבעו מכך שגם אשתו וגם ביתו, היו עקשניות למדי.  הריב התחיל מכך שלפי דעתה של ג'יני, המכנסיים של לילי היו קצרים מדי. שוב. "רואה, אבא בצד שלי!" קראה לילי, והסתובבה בכעס, שיערה האדמוני מתנופף אחריה. ג'יני נענעה בראשה כלא מאמינה. "אני לא הייתי כזאת בגילה" אמרה להארי תוך כדי קרצוף השולחן. הארי גיחך. "כן את כן" מלמל בשקט. "הארי!" צעקה, בכעס מהול בשעשוע. "בסדר, בסדר" אמר, והתקדם לעבר דלת המטבח. "כן היא כן" אמר בקול קטן, ויצא משם לפני שלג'יני יהיה זמן להגיב. בינתיים, בחדרה, ישבה לילי וחשבה על אחיה. הו, ג'יימס. חייבת להיות דרך לגרום לקייט להיפרד ממנו. חייבת להיות. 'את לא תעשי את זה' אמרה לעצמה. 'את אפילו לא אמורה לחשוב עליו במובן הזה!' אבל מה היא תעשה? ג'יימס היה לא רק אח שלה, אלא גם החבר הכי טוב שיכלה לבקש. מה היא תעשה? "לילי! צריכים לצאת! את תאחרי!" צעקה ג'יני מהקומה התחתונה. היא הרי לא רצתה לאחר להוגוורטס, נכון שלא? חופשת חג המולד נגמרה, ועכשיו היא לא תראה את ג'יימס הרבה זמן. הרבה יותר מידי. דפיקה על דלתה שלפה אותה ממחשבותיה. פניו של אלבוס הציצו אל תוך חדרה. "את באה, ליל'?" שאל. לילי התנשפה בחדות. "הכל בסדר?" קמט הופיע בין גבותיו. "כן. אתה תשב איתי ברכבת?" הוא חייך אליה. "אם את רוצה" הם ירדו, לקחו את חפציהם, ולילי הביטה בחתול השחור שלה, פרדי, שקיבלה לשנתה הראשונה בהוגוורטס, ששפמו כבר מלבין. הינשוף השחור של אל' צייץ במחאה כשפרדי חיכך עצמו בכלוב. והם יצאו לדרך. כשהגיעו לתחנה, רצה לילי דרך הקיר שבין רציף 9 ל-10, ונפלה היישר לזרועותיה של קייט בראון. מה?!? "היי לילוש!" היא קראה וחיבקה אותה חזק. "שלום," אמרה לילי "גם ג'יימס כאן?" מישהו חיבק אותה מאחור. "לא, ממש לא, שכחתי לבוא" אמר ג'יימס. לילי חיבקה אותו חזק, לא משחררת אותו גם כשהוריה ואל' באו. "לילי," נאנק ג'יימס "אוויר!" היא צחקה ועזבה אותו. הוא החליק 'כיף' עם אל', וחיבק את הארי וג'יני. "מה אתם עושים פה?"  שאלה לילי בסקרנות. אם אחיה היה בא בשבילה, הוא לא היה מביא איתו את קייט, הוא היה בא לבד, ומחבק אותה כמה זמן שרק תרצה, גם אם זה אומר שלילי תפספס את הרכבת. "אל' עוד מעט יסיים את השנה השביעית, ובינתיים החלטנו לגור בכיכר גרימולד 12" הוא בחן את לילי, ואת תגובתה. היא נראתה נלהבת, אבל גם אל' נראה לו נלהב, כך שלא היה יכול לשים את אצבעו על הדבר המוזר בהתנהגותה של אחותו. "אז אתה חוזר הביתה?" שאל אל'. "כן, לזמן מה" ענה ג'יימס ופרע את שיערו. לילי חייכה לעצמה, רושמת בראשה את כל הדרכים לסלק מביתה את קייט בראון. "הארי!" נשמע קול דק ונעים מאחוריהם, וצ'ו בייל, לשעבר צ'אנג, ומאחוריה ביתה, סו-אלן, התקדמה לעברם. בעוד הארי וצ'ו מדברים, וג'יני מצטרפת לשיחה מידי פעם, סו-אלן התנפלה בחיבוק על חברתה קייט. החבורה דיברה עד שהגיעה הרכבת, ושנייה לפני שעלתה לילי, תפס ג'יימס בידה, מלטף את שיערה בידו השנייה, ולחש לה באוזנה, "אני אוהב אותך." לפני שהספיקה להגיב, הוא שיחרר את ידה והיא נכנסה לתוך אחד הקרונות, בעקבות אל'. היא התיישבה ליד רוז, שדיברה בלהט עם חברתה מארין. הוגו, אחיה, ישב בקצה הקרון, ונימנם. סו-אלן ואל' פלירטטו אחד עם השני בהססנות ובשקט, כדרכם הרגילה. סקורפיו מאלפוי גם ישב בקרון, ומידי פעם ירד קצת על אל'. דומיניק נכנסה ויצאה מהקרון, מתיישבת כל פעם במקום ריק אחר. ללילי נמאס לבחון את מעשיהם של חבריה לקרון-הרכבת, אז היא הוציאה ספר ממזוודתה, וקראה כל הנסיעה. או לפחות העמידה פנים שהיא קוראת, כדי שאף אחד לא ינסה לדבר איתה. היא הייתה עסוקה במחשבה על מה שאמר ג'יימס, או יותר נכון, על ההבעה המוזרה שהייתה על פני כשאמר זאת. האם הוא התכוון ש...  "בואי לילי" אמרה רוז. "יורדים". לאחר נסיעה משעממת במרכבות שמונעות בידי הפגעסוסים, שאותם לא יכלה לילי לראות, נכנסו כולם לאולם הגדול. אל' וסקורפיו הלכו לשולחן סלית'רין, רוז ומארין לשולחן רייבנקלו, סו-אלן להפלפאף, ודומיניק, לילי והוגו הלכו לשולחן גריפינדור. מיון התלמידים של השנה הראשונה, שלא זכו להתייחסות מצד לילי, ואז נאום משעמם של המנהלת מקונגל. היא ראתה את טדי, שערו הכחול מבריק, משולחן המורים, ואת האגריד וסלגהורן ופירנצה הקנטאור, וכמובן את הפרופסור לונגבוטום, ועוד כמה מורים. "... בתיאבון!" סיימה מקונגל את דבריה, ואוכל הופיע על צלחות הזהב. לילי התחילה לאכול, אבל נתקפה בחילה ומיהרה למיטתה. היא נרדמה, וחלמה על היפוגריף על מטאטא שאומר לה 'אני אוהב אותך'. 

הפרק הקודם		הפרק הבא