ממש ממש סליחה על העיכוב.
"לעזעזל!" קרא דאדלי, כאשר ממערכת הכריזה הכללית של המחנה נשמעה הקריאה הארורה "השכמה! לקום! השכמה! לקום! השכמה!" הוא הביט בשעון החדש והעמיד במים שלו. השעה היתה 7:20. "מי מתעורר בשבע ועשרים בחופש?" הוא רטן. מתחתיו פירס כבר הוציא את כלי הרחצה שלו. שני הילדים שהכירו בלילה, שיימוס ודין, לא נמצאו בבקתה. "מטורפים" מילמל דאדלי אל עבר מיטת הקומתיים שמולם.
לאחר כרבע שעה כבר היו דאדלי ופירס בחדר האוכל, שהיה הומה. הם אכלו בייקון בטעם פלסטיק ברוטב בטעם ובמרקם של נוזל צמיגים. לאחר מכן קרא להם המדריך הגבוה, והם גילו שאיתם בקבוצה יש עוד כעשרה ילדים.
"לעזעזל!" קרא דאדלי, בפעם השנייה לאותו בוקר, כאשר יתוש עקץ אותו ליד העין. את הפעם השלישית הוא אמר כאשר המדריך אמר להם שאת היום הראשון שלהם במחנה הם "יבלו" בתחרות ריצה נגד קבוצה אחרת. דאדלי שנא לרוץ. למעשה, הוא שנא כל ספורט. חוץ מאיגרוף, כמובן.
בהמשך היום הם עשו עוד תחרויות "ספורטיביות" ("לעזעזל!" דאדלי אמר בכל הזדמנות), עד ארוחת הצהריים. ש-,באופן מפתיע, דווקא הייתה נורמלית. לאחר הפסקת הצהריים הם עברו ל-משחקי כדור. "לא נכון!" קרא בקול, כאשר המדריך הכריז על מחניים. במחשבה שנייה, הוא לא הבין מה כל כך מיוחד במחנה הקיץ הזה. בהחלט עדיף להישאר בבית עם קופסא גדולה של גלידה, מול הטלווזיה. קולו של המדריך הגיע אליו במעורפל. "...על כל קבוצה להתחלק לשניים, כאשר חצי אחד מרכיב על כתפיו את החצי השני. זוג שייפול יצא מהמשחק, וישאיר את קבוצתו בפיגור..." פירס מיד ניצב לידו, מוכן לטפס על כתפיו. דאדלי הרכיב אותו באי חשק. איך לעזעזל הם מתכוונים לשחק ולרוץ עם משהו חי על הגב שלהם?!
המשחק היה משעשע. בכל דקה נפל זוג, וכך יצא שדאדלי ופירס נשארו אחרונים מהקבוצה שלהם, מול זוג אחר, ש"המרכיב" שבהם נראה כאילו הוא מסוגל להעיף את דאדלי לקצה השני של המחנה, אם רק היה מנסה. דאדלי נעמד כצעד מהקו המפריד, בעוד יריבו נעמד באמצע החצי שלו. המדריך זרק את הכדור, דאדלי תפס אותו, כיוון, ו- פיספס. הוא ניתר ניתור זעם שכמעט ריתק את חברו, שהיה עדיין רכוב על גבו, לרצפה. יריבו הרים את הכדור מהרצפה, כיוון אותו לעבר דאדלי, ו- פגע בראשו. האדמה רעדה מעט כאשר דאדלי ופירס הוטחו אליה בעוצמה.
______________________________________________________________________
סליחה שזה קצר. פשוט נורא רציתי לפרסם את זה לפני שנכנס החג. ת"ב? צום קל!
|