קללה אל העבר, סיפור אהבה אל העתיד.

היי,

פרק שני...

מה דעתכם על הפאנפיק החדש עד כה?

קריאה מהנה!

פרק 2: חקירה

הבוקר עלה בהיר ושליו. לא היה כול סימן למאורעות הלילה הקודם, עדיין לא.

"בוקר טוב," אמר הארי כשרון נכנס לתא ההילאי שלו לפני שיעבור לתא שמשמאל לתאו. "בוקר טוב," אמר רון בעייפות. "איפה הרמיוני?" שאל הארי בפליאה. הרמיוני מעולם לא הפסידה יום עבודה, או איחרה לאחד. "היא לא הייתה אצלכם?" שאל רון. "למה שהיא תהיה אצלנו? היא גרה איתך." אמר הארי.

"אממ... היא תפסה אותי עם לבנדר אתמול בלילה, הייתי בטוח שהיא תלך לדבר איתך." אמר רון במבוכה. "היא מה?! רון! אידיוט שכמוך! למה?" שאל הארי בכעס ונעמד, לובש את מעילו מעל לגלימתו החורפית. "כבר הרבה זמן שאני והרמיוני כבר לא... שאנחנו פשוט לא מה שהיינו פעם." אמר רון במבוכה. "אז נפרדים, לא בוגדים." נזף הארי.

"לאן אתה הולך?" שאל רון בעודו עוקב אחרי הארי. "קמתי היום עם תחושה רעה, עכשיו אני יודע למה." אמר הארי. "אז?" שאל רון. "הרמיוני לא הייתה נעלמת סתם ככה, וכן, היא מדברת איתי או עם ג'יני על הקשר שלכם. לכן לא הגיוני שהיא פשוט נעלמה במקום לבוא אלינו אחרי מה שקרה ביניכם אתמול." אמר הארי בעודו יוצא ממשרד הקסמים.

הם עברו את ההליכה הקצרה שבין משרד הקסמים, לבין בניין הדירות שבו שכנה הדירה של רון והרמיוני.

על הקרקע היו שלוליות של מי גשמים מהלילה הקודם. "אתה לא תמצא עקבות של בוץ אחרי הגשם שירד כול הלילה," אמר רון. "נכון, אבל אם יש משהו שלמדתי מאלבוס דמבלדור, זה לסמוך על תחושות הבטן שלך, ולבדוק עקבות." אמר הארי. "אבל אמרתי לך, הגשם-" החל רון אך הארי קטע את דבריו, "עקבות של קסם רון, לא של בוץ. קסם תמיד משאיר עקבות." אמר הארי.

הארי המשיך לבחון את הרחוב. ציצית של דשא צמחה בשולי המדרכות הישנות. דשא ירוק ורענן. הארי המשיך ללכת, מתמקד בציציות הדשא.

אחרי שהשלימו את שנתם השביעית בהוגוורטס ביחד עם תלמידי שכבתה של ג'יני, הארי ניגש למשרדו של דמבלדור בפעם האחרונה. מקגונגל, שהפכה כעת למנהלת של בית הספר, נתנה לו להישאר שם לבדו.

כשנותר לבדו במשרד המנהל, ביקש מדיוקנו של דמבלדור רשות לקרוא את ספריו, שעוד נותרו בספריית העץ במשרד. דמבלדור אישר והארי קרא. הוא ישב שם במשרד במשך מרבית מחופשת הקיץ, קורא את כול ספריו של המנהל האהוב מכולם. דמבלדור אפילו העיר הערות מתוך דיוקנו. באותו הקיץ, הארי הקשיב ולמד בריכוז יותר משעשה בכול חייו. כשסיים, הודה לדיוקנו של דמבלדור ונרשם ללימודי ההילאות, שהיו עתידים להתחיל בסוף אותו הקיץ.

כעת הארי יישם את שלמד באותו הקיץ, וכול מה שהצליח ללמוד מדמבלדור, כשזה האחרון עוד היה בחיים.

ההליכה הקצרה והתבוננות המאומצת הניבו תוצאות. "הנה, רואה?" שאל הארי. "רואה מה?" שאל רון בבלבול. "כול קסם משאיר עקבות, אך במיוחד קסם אפל. רואה את הדשא פה?" שאל הארי והצביע על ציצית דשא ירוקה ורעננה. "כן," אמר רון. "עכשיו, תסתכל פה." אמר הארי והצביע על ציצית דשא חומה, יבשה ומכוערת למדי. רון ציית.

"רואה את ההבדל? הקסם שהוטל, פגע פה. אני מניח שהרמיוני עמדה כאן כשהקללה פגעה בה." אמר הארי. "אם הקללה פגעה בהרמיוני, אז איפה היא?" שאל רון. "אני לא יודע, אני אשלח פטרונוס מדבר למחלקת ההילאים המתמכים בקללות אפלות," אמר הארי. "זו לא המחלקה שלנו?" שאל רון. "זו כן, אבל אני עדיין לא בקיא בכול התחומים הקשורים בנושא. חוץ מהבכירים במחלקה, היחידה שבקיאה במאה אחוז בכול תחומי המחלקה, היא הרמיוני, והיא כפי שאתה רואה, לא כאן כרגע." אמר הארי והניף את שרביטו. אייל כסוף ריחף מולם לרגע ואז נסחף הרחק מהם.

רמוס ונימפדורה לופין הופיעו במקום זמן קצר לאחר מכן, עם שני הילאים זוטרים. לאחר המלחמה, משרד הקסמים התגמש מעט בעמדתו בנוגע לאנשי זאב (לאחר נאום חוצב להבות שהארי נדרש לשאת בבוקר שלאחר הניצחון), ורמוס בדיוק עלה לדרגת הילאי בכיר, כמו אשתו, במחלקה לקללות אפלות של מטה ההילאים.

"הארי," אמר רמוס בחיוך ולחץ את ידו. למרות השתייכותם לאותה המחלקה, היו שניהם כול כך עסוקים שכמעט ולא נפגשו. "מה שלום בן הסנדקות שלי?" שאל הארי. "הוא מראה סימנים ראשונים לקסם, אתמול בלילה הוא בדיוק העלה את הגלימה של רמוס באש כי הוא ניסה להכריח אותו ללכת לישון." סיפרה טונקס. הארי ורון חייכו.

"אז מה בדיוק גילית?" שאל רמוס ברצינות גמורה. "הרמיוני לא הגיעה לעבודה היום מסיבות אישיות," החל הארי. "הבעיה היא, להרמיוני אין סיבות אישיות, היא פשוט לא מחסירה ימי עבודה," השלים רמוס מהיכרותו עם הרמיוני. "בדיוק. אז יצאנו לבדוק. הדירה שלהם היא פה למעלה, וידענו שהיא יצאה משם אתמול בלילה," אמר הארי והצביע על בניין הדירות הישן.

"או.קיי, תמשיך." אמר רמוס ברוב קשב. "עקבתי אחרי ציציות הדשא הירוקות שמופיעות לכול אורך הרחוב, עד שהגעתי הנה, פה הן בכלל לא ירוקות." אמר הארי. "אז לפי העובדה שקסם משאיר עקבות, במיוחד אם מדובר בקסם אפל, הגעת למסקנה שהקללה פגעה פה, כנראה בהרמיוני." המשיך רמוס את קו המחשבה של הארי. "אה, כן." אמר הארי. "עבודה טובה." אמר רמוס.

הוא החל לרחרח את האוויר. אנשים הבחינו במעשיו ונעצרו לצפות. כאן נכנסו לפעולה שני ההילאים הנוספים. "המשיכו בדרככם, זו זירת פשע, פנו בבקשה את המקום. אנחנו הילאים ממשרד הקסמים, המשיכו בדרככם בבקשה." אמרו ההילאים והאנשים המשיכו בדרכם. אחד מהם זימן סרט בצבע סגול-שזיף שהאות W מופיעה עליו (בדומה לגלימות חברי הקסמהדרין) ומתח אותו בעזרת שרביטו מסביב לאזור המשוער בו נעשה הפשע.

"ירח מלא בקרוב?" שאל הארי לאור התנהגותו המוזרה מעט של רמוס. "מחר. החושים שלי חדים עכשיו, מאוד." אמר רמוס והמשיך לבחון את זירת הפשע. "הרמיוני באמת הייתה פה, ממש כאן. אני יכול לזהות את הריח שלה." אמר רמוס והצביע על אותו המקום שהארי הראה להם קודם לכן. "והיא הייתה רטובה מהגשם, ומ... אממ... דמעות." אמר רמוס. הוא הביט בהארי. "אחר כך רמוס, מה עוד?" שאל הארי. "אני יכול להריח אלכוהול, ממך, או מהמקום שאתה עומד בו." אמר רמוס. "אני לא שותה בזמן העבודה," אמר הארי וזז הצידה.

"או.קיי, אז הרמיוני עמדה פה," שחזרה טונקס ונעמדה ליד ציצית העשב החומה. "כנראה עם הגב להארי, אם היא יצאה מהבית." העיר רמוס. "נכון, ומשהו גרם לה להסתובב, רעש או מישהו שדיבר אליה." אמר רמוס. "למה אתה חושב שהיא הסתובבה?" שאל רון. "מדרכה ישנה, יש פה סימנים של התפוררות הקרקע כתוצאה מסיבוב של מישהו, ואנחנו יודעים שהרמיוני עמדה בדיוק פה." השיב רמוס. "אה, או.קיי אז היא הסתובבה." הסכים רון. "כן, הארי תחזור למקום שעמדת בו לפני רגע," ביקשה טונקס והארי ציית.

"אז ככה הם עמדו. עכשיו, יש סימנים לקסם במקום שדורה עומדת בו, אבל לא במקום שהארי עומד בו. לכן... הקללה פגעה בהרמיוני לפני שהספיקה להגן על עצמה, או אפילו לנסות להגן על עצמה." אמר רמוס. "נכון. מה שאומר... שהרמיוני הייתה במצב רוח כל כך מדוכא שהיא לא יכולה הייתה להגן על עצמה, או שהיא התמודדה עם קוסם אפל." אמרה טונקס "ושיכור." הוסיף רמוס. טונקס הנהנה בהסכמה. "אני חושב ששניהם." אמר הארי בזעף ונתן מבט חד ברון. "זה לא הזמן הארי," אמר רון. "בסדר." רטן הארי. אף אחד לא הגיב להטחת המילים הקטנה ביניהם.

"הארי, הידע שלך בקללות הוא מקיף, מה אתה חושב?" שאל רמוס. "מעולם לא ראיתי קללה שעושה נזק כזה, כמו... כמו שאיבה של חיים מתוך הצומח או החי." אמר הארי והרהר לזמן מה.

"אני צריך לבדוק משהו, תכתבו את הממצאים שהשגנו מפה?" שאל הארי. "כמובן. אתה חושב שכדאי להשאיר את השטח סגור?" שאל רמוס. "לפחות עד אחרי החקירה, או עד שנבין מה בדיוק קרה להרמיוני. זה לא ממש מפריע, אנשים יכולים ללכת מסביב לסרט." אמר הארי. "אני מסכים איתך. אבל אנחנו צריכים לדעת לאן בדיוק אתה הולך, כדי שלא תיעלם לנו גם אתה." אמר רמוס.

"הו, אל תדאג לי. אני הולך למקום הכי בטוח בעולם. הביתה, להוגוורטס." אמר הארי והתעתק משם.

הפרק הקודם		הפרק הבא