(עוד לא) התגברתי

כשפרד (שהיה שובב כמעט כמו מי שנקרא על שמו) היה בן 11, גם הוא, כמוני וכמו אנג'לינה, קיבל את המכתב מהוגוורטס. פרד כולו היה נרגש, ובאותו הלילה של המיון הוא שלח לי ולאנג'לינה מכתב:

היי אמא! היי אבא!
תנחשו לאיזה בית שיבצו אותי!

סליתרין!!סתם!! תירגעו! (אמא תדאגי שאבא לא יתעלף)
פיכס סליתרין!
תנחשו לאיזה בית באמת שובצתי!
כמוכם!!

גריפנדור

(עם השם 'גריפנדור' הופיע האריה של גריפנדור  והמון כתרים וסיסמאות כמו 'גריפנדור לשלטון' ועוד בסגנון, היה ניתן לראות שפרד שמח מאוד עם החלטת המצנפת)

אוהב אתכם מאוד מאוד
-פרד-

באותו שבוע אני ואנג'לינה קיבלנו כמעט כל יום מכתב מפרד שמספר בהתרגשות ושמחה על השיעורים המעניינים,  על המורים נחמדים, ולא נחמדים, על חברים חדשים, על תעלולים שהוא וחבריו עושים (בעיקר לסליתרינים)...

בהמשך החודשים פרד עדכן אותנו בעיקר על הקווידיץ' בהוגוורטס:
פרד התקבל לקבוצה כחובט (השג מרשים ביותר בגלל שהיה תלמיד שנה ראשונה) והוא היה מאושר עד השמים, הוא דאג לעדכן אותנו מה קורה בכל אימון, מי הקפטן (בחורצ'יק בשם רוג'ר מיקדורפס, תלמיד שישית שפרד טען שהוא בן אדם נפלא שמדבר עם כולם בגובה העיניים, פרד מאוד חיבב אותו) וגם עדכן אותנו לגבי כל שאר השחקנים.

ככה התמעטו לאט לאט המכתבים של פרד (במקום כל יוםמכתב בין 1-3 מכתבים בשבוע), כנראה כי חבריו העירו לו על זה, וכדי לא להדאיג אותנו הוא המעיט את המכתבים בקצב איטי.

בכל מקרה, פרד המשיך לעדכן אותנו בכל מה שקורה לו בהוגוורטס, וכל עוד שמענו שהכל בסדר (או לפחות לא יוצא משליטה) אני ואנג'לינה היינו שמחים ורגועים. אבל יום אחד קיבלנו מכתב מהוגוורטס, הפעם לא מפרד. קיבלנו מכתב מפרופסור מקגונגל, המנהלת, היא בישרה לנו על פציעה קשה של פרד:

לאדון וגברת וויזלי שלום,

לצערי הרב אני צריכה להודיעה לכם על פציעה קשה של בנכם-פרד וויזלי,
ככל הידוע לכם פרד הוא החובט של נבחר הקווידיץ' של בית גריפנדור.
במהלך אחד מאימוני הקבוצה השבועיים,  פגע בפרד מרביצן והוא מחוסר הכרה מזה שלושה ימים, אתם מתבקשים להגיע לבית הספר במהירות.

בכבוד רב
פרופסור מ. מקגוניגל

אני ואנג'לינה הגענו כשעה לאחר שהמכתב הגיע אלינו, על משרדה של מקגונגל.
מיד לאחר השיחה הקצרה שלנו אנחנו רצנו למרפאה  ומצאנו את פרד עדיין מחוסר הכרה, מסביבו כל קבוצת הקווידיץ' (לפי תיאוריו המפורטים כל כך של פרד אני ואנג'לינה מיד זיהינו את כל ששת השחקנים שהיו מסביבו) וגם חבריו הטובים מייקל רוגנד, רואיל קרפיסציו וג'יני ליברדו  (שהייתה ג'ינג'ית כמעט כמו כל משפחת וויזלי, לי אישית היא הזכירה קצת את ג'יני אחותי)

כעבור ארבעה ימים פרד כבר היה בריא לחלוטין, ודאג לשלוח לנו מכתב שבישר זאת.

חוץ מעוד מספר פגיעות ממשחקי/אימוני קווידיץ ועוד מספר פגיעות עקב מספר תעלולים שלו, אני ואנג'לינה לא היינו צריכים לבקר בהוגוורטס (אני אישית לא החשבתי את מספר הפעמים שביקרנו בהוגוורטס הרבה, אולי זה כי הייתי חבר של הארי פוטר, שכמעט כל חודש ביקר במרפאה, כחולה/פצוע, וגם כי הייתי רואה את אבא ואמא הרבה יותר ממה שרוב התלמידים היו רואים את הוריהם במשך השנה (אולי כי אני ואחי הינו ילדים ש... איך להגדיר את זה?... לא פחדנים ובמיוחד לא פוחדים להיכנס לצרות, או להיפצע...)

ככה פרד עבר בשמחה, הנאה והתרגשות את כל שבע שנותיו המופלאות בהוגוורטס ועם תעודת בגרות שהייתה כמעט יכולה לגרום להרמיוני גריינג'ר קינאה! במיוחד שמדובר בבן שלי-של פרד אההה ג'ורג' וויזלי.

---------------

ממש השקעתי בפרק הזה! (כי הוספתי הרבה יותר ממה שכתבתי במקור, ושיניתי גם הרבה)

מקווה שאהבתם ;)

הפרק הקודם		הפרק הבא