הארי לא הרגיש שונה או מוזר. דודיו שיכנעו אותו שהתקרית בגן החיות היא הזיה של הארי. אך הארי התקשה להאמין. זה היה יותר. יותר מהזיה. בכיתה שלו הוא ישב בפינה. לבד. הוא לא היה תלמיד מבריק והתקשה להקשיב בשיעורים. את שיעורי הבית שלו היה עושה מאוחר בלילה. במשך היום היה עסוק. בארונו לא היה נוח. על המדפים היו צעצועים. על רצפת הארון היו המצעים שלו. הוא היה לוקח את אחד הספרים שלו ומכין עליהם שיעורים. ככה עברה עליו עוד שנה רגילה.
בחופש הגדול הארי היה מבלה את רוב הזמן בארונו. עד שקרה האסון. שבועיים לפני היום שחוזרים בו ללימודים הארי הלך להוציא את הדואר כשראה מכתב. "לכבוד הארי פוטר" היה כתוב עליו. אך לא היה כתוב ממי המכתב נשלח. דודיו חטפו ממנו את המכתב, אך לבסוף, הארי הצליח להשיגו וידיו רעדו. מה כתוב שם? הוא פתח את הדבק, הביט בבול, הוציא את המכתב והחל לקרא. הוא היה מופתע. אך לא לטובה ולשמחה. לרעה.
|