היי לכם :)
תודה על התגובות, הנה הפרק החדש, מקווה שתאהבו <3
___________
היה זה יום שלישי, והארי ישב בחדר שלו מתחת למדרגות בלי לעשות כלום. הוא היה משועמם למרות שרק לפני כמה דקות סיים לשטוף את הכלים. דודיו ישבו בסלון וצפו בטלוויזיה כמו כל יום שלישי. פתאום הוא שמע את צעדיו של בן דודו דאדלי יורדים במדרגות באיטיות, גורם לאבק ליפול על ראשו של הארי. הוא ניער את שיערו מהאבק כשהרגיש את בטנו מקרקרת מעט. הארי נאנח וקם, הולך למחבוא המזון שלו- שם היה מחביא את האוכל שהיה לוקח לפעמים כשדודיו לא היו שמים לב. הוא ידע שאם ייתפס הוא יענש כמו שלא נענש בחיים שלו, אבל הוא היה רעב וכשאנשים רעבים הם עושים הרבה בשביל להפסיק את התחושה הזאת. הארי חייך כשראה שיש במחבוא הקטן שלו עוד שלושה תפוחים, אגס וחתיכה של עוגה מאתמול. הוא לקח את העוגה ואכל אותה באיטיות, מתענג עלייה בשקט ומסיים אותה בלי לשים לב. הוא ליקק את האצבעות וניקה את הפירורים בשביל שלא יחשדו בו- משהו שלא יכל כמעט לקרות כי אף פעם דודו לא נכנס לחדר שלו שמתחת למדרגות. הארי חשד שזה בגלל שוורנון בכלל לא יוכל לעבור בדלת, אבל הוא לא אמר שום דבר בקול רם- על מנת שלא לקבל עונש. הארי נשם עמוק ונשכב על המיטה בחזרה כששמע את פעמון דלת הכניסה ואת הצרחות של דוד וורנון על העובדה שמישהו צריך לקום וזה לא יהיה הוא. הארי נאנח ונעמד, יוצא מהחדר שמתחת למדרגות והלך לעבר הדלת, פותח אותה ומוצא את עצמו מול רוזמרין בת התישע, היא החזיקה גלגליות וחייכה, שיערה הזהוב נאסף בשתי צמות כמו הפעמים היחידות שבה ראה אותה ועינייה... עינייה נראו עדיין בהירות כמו הפעם ההיא שראה אותה ביום ההולדת שלה. היא ראתה את הארי וצחקה צחוק קטן, מתגלגל. "אני שמחה שאתה זה שפתח את הדלת, אתה הארי נכון?" היא שאלה בסקרנות וסידרה את הגלגליות על ידייה, הארי שם לב שהיא לבשה גלגליות בעצמה והגלגליות שהיו בידייה היו זוג נוסף פשוט. לבסוף הוא ניער את ראשו ואז הנהן "אני הארי." הוא אמר בשקט. רוזמרין חייכה "אני רוזמרין, אבל אתה יכול לקרוא לי רוז אם אתה רוצה, רוזמרין הוא שם די מסורבל." היא העיפה את הפוני שלה מעינייה "בכל מקרה, תהיתי אם תרצה לבוא לרכב איתי על גלגליות... אין כאן הרבה ילדים בשכונה הזאת." "אמ... אני לא ממש יודע לרכב על גלגליות...." מלמל הארי במבוכה, פניו מאדימות "ואני לא בטוח אם הדודים שלי ירשו לי לצאת עכשיו." "אני אשאל אותם," רוזמרין אמרה שחשף שתי שורות של שיניים קטנות ולבנות "אני יכולה להיכנס?" היא שאלה בהיסוס קל. הארי הנהן וזז לאחור, מרשה לה להיכנס פנימה. כשהיא נכנסה פנימה על הגלגליות שלה הארי הבין שזאת השיחה הראשונה והארוכה ביותר שהתנהלה בינו לבין רוזמ- רוז. הוא הביט החוצה ואז סגר את הדלת, נכנס פנימה ורואה את רוז עומדת מול הדארסלים בחיוך כובש, הדארסלים הביטו בה בעיניים מעט מזוגגות, כאילו עשו להם משהו. "אז אני יכולה לקחת איתי את הארי?" רוז שאלה בחיוך מתוק, מביטה בוורנון ובפטוניה. "ברור," דוד וורנון אמר במהירות, כאילו הוא לא רוצה לפספס את ההזדמנות "ברור שפוטר יוכל לבוא איתך." רוז חייכה "תודה אדוני." היא אמרה, מסתובבת ומחליקה לעבר הארי "אתה בא?" היא שאלה. הארי הנהן בהפתעה ענקית ויצא אחרי רוז, הוא לא אמר מילה עד שיצאו מהבית וסגרו את הדלת. "איך עשית את זה?" הוא שאל לבסוף כשלא יכל להחזיק בתוכו את השאלה "איך גרמת להם להסכים?" הוא הרגיש שהוא חייב לדעת את התשובה, הרי דודיו לא הסכימו שהוא יעשה משהו כייפי, או להכיר אחרים... הם תמיד אמרו שהוא פשוט יטיל עליהם אסון אם הוא יעשה משהו שהם לא אומרים לו ולכן הוא היה מסוקרן לחלוטין. "פשוט ביקשתי מהם," רוזמרין ענתה בחיוך תמים "ביקשתי מהם יפה." היא הוסיפה, מתיישבת על אחד הספסלים החומים שהיו ברחוב והגישה להארי את הגלגליות "אני חושבת שאנחנו באותה מידה, אז תנסה." הארי הביט בגלגליות שלקח ממנה ובחן אותם; הם היו שחורים עם פסים אדומים- זהובים, סמל של אריה היה טבוע על הצד החיצוני של הגלגיליות. הוא בחן אותם בשקט כשרוז ראתה אותו, היא חייכה. "אתה מזהה את הסמל?" היא שאלה בסקרנות וסידרה את הנעל שלה, מביטה בו בנסיון לראות אם יש משהו... "זה אריה," אמר הארי בבלבול "זה אמור לסמל משהו?" הוא שאל בשקט והתיישב לידה, נועל את הנעליים ומגלה שלהפתעתו הוא במידה שלה. "זה לא משנה," היא אמרה במהירות, מביטה בנעליו "אני רואה שזה מתאים." היא שינתה את הנושא ונעמדה, מסדרת את השמלה האדומה שלבשה והביטה בהארי, מסבירה לו איך לעמוד עם הגלגליות. אחרי כמה דקות היא סיימה והארי נעמד באיטיות, מנסה שלא ליפול על הישבן שלו, הוא נשם עמוק והביט בה כשעמד ישן. "כל הכבוד!" רוז אמרה בחיוך "עכשיו תנסה לעשות את זה," היא התחילה להחליק על הגלגליות באיטיות, לאחר כמה שניות היא הסתובבה אליו במהירות "עכשיו תורך." הארי הביט בה ואז הנהן, מתחיל לנסות להחליק באיטיות כמוה. כשהגיע אלייה הוא חייך, אך החיוך נפסק במהירות כשנזכר משהו חשוב- היא לא לימדה אותו איך לעצור. הוא ניסה לעצור במהירות אך לא הצליח, רוז החליקה במהירות אליו כשהיא ראתה קיר מולם, היא החווירה לחלוטין כשנפל מולם משהו ענק ופופי, הארי נתקל בדבר הרך- שריכך את העצירה שלו. רוז נעצרה ובהתה בחומר הלבן בתדהמה, הארי התנתק מהחומר הרך והתיישב על האדמה, בוהה בחומר בתדהמה כמו רוז בדיוק. "מה לעאזל...?" מלמל הארי בתדהמה והרים את ראשו כשחבורה של אנשים רצה אליהם "מישהו נפגע מזה?" שאל אחד מהם, הוא נראה כבן שלושים בערך ושיערו התחיל להאפיר במקצת. הוא הביט בהם ואז נאנח בהקלה "אני לא מאמין איך זה נפל מהמנוף, אני מצטער." הוא אמר במבוכה קלה. "מה זה בכלל?" שאלה רוז בסקרנות והתקרבה לגוש הלבן הרך, היא נגעה בו ואז חייכה חיוך קטן "זה פוך." היא אמרה, נשענת על הפוך ומניחה את ראשה "זה כל כך נעים..." הבחור צחק "זה החומר שממנו עשוי הפוך, זה באמת נעים. אבל אנחנו צריכים לקחת את זה איתנו." הוא התקרב והורה לשלושת האנשים שהיו איתו להרים את הפוך, רוז לקחה חתיכה קטנה מהפוך והתרחקה בחיוך, מחליקה לאחור ומתיישבת ליד הארי. שניהם צפו בארבעת האנשים מרימים את הפוך והולכים להם, לאחר שהם נעלמו רוז נאנחה בשקט. "זה היה ממש מוזר..." מלמל הארי כשרוז הביטה בו ואז הנהנה בשקט, נעמדת "כדאי שנחזור." הארי הנהן בשקט ונעמד "אבל קודם- תסבירי לי איך לעצור." הוא ביקש, רוז הנהנה והסבירה לו במהירות לפני שהחליקו במהירות לעבר הבתים שלהם. כשהגיעו לשם הארי ליווה את רוז לבית שלה. "היה כייף להיות איתך," רוז אמרה בחיוך וחיבקה את הארי במהירות, הארי הרגיש את זרועותייה הקרות והצתמרר מעט, אך לא אמר כלום מלבד שגם הוא נהנה. רוז חייכה ונכנסה הבייתה, סוגרת אחרייה את הדלת ומשאירה את הארי להחליק לבית שלו באיטיות, כשנכנס פנימה הוא הוריד את הגלגיליות ונכנס במהירות לחדר שלו שמתחת למדרגות, הניח את הנעליים בקופסת נעליים מתחת למיטה והתיישב עלייה. "וואו..." הוא מלמל לעצמו, מופתע מהעובדה שהכיר את רוז יותר טוב, מה שהוא ביקש... התגשם. היום שלו היה יחסית טוב, וזה היה הרבה יותר טוב ממה שהיה לו כל החיים שלו. אולי ההגעה של רוז לשכונה שלהם זה דבר טוב... הארי נזכר פתאום בידייה הקרות של רוז והרהר על כך בסקרנות, מניח את ראשו על הכרית ובוהה בתקרת החדר שלו עד שנרדם.
|