ליכטנשטיין מתחמקת מאסיפה בדרכים יצירתיות

ווהו~פרק ספיישל!

**************************************

למחרת, כאשר עמד שוויץ במטבח וקרצף את השיש, ניגשה אליו לילי בכותונת הלילה החמודה שלה.

"אוני-סאן, אני מצטערת שגרמתי לך לדאוג אתמול. בבקשה...בבקשה קבל את המתנה שהכנתי לך!"  והיא דחפה לזרועותיו פיסת בד ורדרדה מקופלת ורצה משם.

שוויץ זיהה את סינר המטבח הורוד שתפרה לו לא מזמן.  הוא פרש אותו וראה שכעת שמו רקום עליו באותיות ורודות מסתלסלות עם לבבות בקצוות.. הוא נאנח.

פניה של לילי הציצו מפתח המטבח. "נכון שתלבש אותו?" שוויץ קשר את הסינר למותניו וסימן לה לחיוב בעזרת אגודלו.

הוא ניגש בחזרה למלאכת הניקיון. לילי הייתה מרוצה וחזרה לחדרה. שוויץ היה שקוע במלאכתו כל כך ושכח מהסינר המביך, אה-כלומר, מקסים שלו.

לפתע נפתחה הדלת בחבטה.

"אני לא מאמין! אתה לוקח את גרמניה על דעת עצמך, ולמרות שזה הופך אותי לגיבור-"

"תסתום, אמריקה, אידיוט שכמוך!" נדחף אנגליה למטבח. "שוויץ, איך אתה מעז לקחת את גרמניה ל-למה בדיוק?! לא משנה- הנקודה היא שהשארת-"

אוסטריה דחף את שניהם ונדחף לחדר, גורר אחריו את הונגריה. "אתה השארת את פרוסיה כאחראי! הוא התחיל להקשיב לצרפת!

הוא לא התחשב בצרכים הרוחניים שלי! כשרציתי לנגן בפסנתר-"

"דיי-דיי, אוסטריה. הכול בסדר עכשיו" הרגיעה אותו בלגיה שהתחבאה מאחורי הונגריה בעוד זאת מלטפת את כתפו של אוסטריה האומלל בעידוד.  אוסטריה משך בכתפיו.

יפן נכנס אל החדר. "סומימאסן, שוויץ-סאן. אני מתנצל על הגסות , אך לא אוכל להתעלם מהעובדה שלקחת לנו את גרמניה. בלעדיו, צרפת לא כיבד את המרחב הפרטי שלי!

ולא היה מי שיעצור אותו..." שתיקה מעיקה השתררה בחדר בעוד יפן מרכין את ראשו בדממה.

סין שנכנס לחדר, דחף את יפן ונעמד במקומו. "אחרים התחילו לצחוק על ה"ארו" שלי! הם הוסיפו את זה לכל סוף משפט כשדיברו איתי, ארו!"

טייוואן הציצה ונעמדה בין סין ליפן. "אתה ממש לא קשור, סין! תמיד יצחקו על ה"ארו" שלך, לא משנה מה!" והיא שילבה את זרועה בזרועו וצחקה.

בדיוק אז נכנסו לחדר שלישיית האחים הרועדים. "מ-מה עשיתם?" מלמל לטויה ברעד.

"עכשיו אדון רוסיה מגיע, אחרי ששמע שכולם הגיעו לנזוף בשוויץ!" נחרד אסטוניה.

ליטא בלע את רוקו ואמר, "אם אתם לא רוצים שמשהו נורא יקרה לכם, כדאי ש-"

"על מה כולכם מדברים, חברים?" נשמע קול מפתח החדר.

רוסיה עמד שם, מחייך ומיטיב את צעיפו הארוך. "היה מושלג ומשמים ברוסיה הרחוקה, אז באתי לפגוש את החברים שלי מספקים תירוצים ומתחננים על חייהם." 

אמר בקול חמוד שלא תאם את דבריו האכזריים מסוף המשפט.

"אבל אל תדאג, שוויץ," הוסיף רוסיה בחיוך רחב תוך הנחת יד על ראשו של לטויה הרועד.  "מי שצריך לענות כאן על השאלות הוא גרמניה, לא אחר.

כדאי שיתייצב כאן תוך שלוש, שתיים, אחת-"  גרמניה נדחף ונהדף אל המטבח במהירות.

"אממ... אחמ" כחכח בגרונו באי נוחות. כולם הביטו בו בציפייה.

"ובכן, אני... אממ... אתם מבינים, ליכטנשטיין הייתה בעבר תחת חסותי, כמו שאתם יודעים. אני כמו דוד בשבילה. ו...נו.. אתם מכירים אותה, אי אפשר לעמוד בפניה!"

גרמניה היה לחוץ. לא לעיתים קרובות יצא לו לתת הסברים שאולי יצילו את חייו ממוות בעינויים על ידי רוסיה (קול קול קול...).

"היא הייתה חולה ולא היה מי שישגיח עליה... אז... הייתי חייב לבוא." שתיקה.

"נו, בחייכם! זאת ליכטנשטיין! כלומר- מי יכול לעמוד בפני חמידות כזו?!" גרמניה היה המום מעצמו על ההסבר הלא אופייני לו.

כל המדינות שנדחסו לתוך חדר המטבח הנהנו בהסכמה, הרי זה היה הסבר הגיוני מאוד. 

נשמע תקתוק חלוש וליכטנשטיין נכנסה לחדר בשמלה ורודה ועיניים נוצצות. "אני- אני מצטערת כל כך להיות הגורם לכל הבעיות האלו!אם יש משהו שאוכל לעשות כדי לפצות אתכם..."

כולם הסתכלו עליה בחיבה ועשו קולות של "אווווו" ו-"אהההה" כי היא הייתה כזאת מתוקה.

לפתע התפרץ לחדר צרפת, לבוש בבגדיו המנצנצים ביותר, שיערו מתנפנף לאחור בדרמטיות.

"מונאמי!  עושים פה ישיבת מדינות? זה אמור להיות בבית שלי! ו-היי! למה שוויץ לובש סינר ורוד שהשם שלו רקום עליו עם לבבות בצד?!"

הפרק הקודם