Angels love

"תודה שעזרת לי."
"למה לעזאזל חשבת על הרעיון עם הפתק?" שאל מאגנוס פילטאן, והגיש לרור הצעיר כוס משקה.
"זה הדבר הראשון שחשבתי עליו, ושכחרתי שהיא מקנדה. מאגנוס פילטאן,  היא מוצאת חן בעניי."
"יופי. מחר... רור, ידידי, מחר אתה תעזור לאליסיה בת ההרים למצוא את בן האנוש שלה. לא... היא לא מצאה אותו, ורצתה שאתה תעזור לה."
"אני אעזור לה בשמחה, מאגנוס פילטאן. איכן אוכל למצוא אותה? ברצוני לדבר אליה."
"אה. חוששני שלא היום, רור. היא בדרך לכאן. אתה יודע, היא הייתה בהרי אנדרסילייה. זה רחוק."
"אה. בסדר. ובנוגע לכתובת שגרמת לי להגיד. מתי היא תבין שהבית הזה לא קיים?"
"הוא קיים, אבל נטוש. אף אחד לא גר שם, ולכן כל מכתבים שהיא תשלח לא יתקבלו. היא תפסיק באיזשהו שלב."
"היא תגלה שאני לא גר שם. אתה יודע את זה."
"אני חושב שאתה טועה. לך לנוח, רור יקירי." אמר מאגנוס פילטאן, ונעלם. רור תיפאן נותר שם לבדו. הוא לגם מכוס המשקה, וחזר למיטתו.

אליסיה בת ההרים חיבקה את רור בשמחה.
"התגעגעתי אליך." מלמלה לאוזנו.
"גם אני אלייך. מאגנוס פילטאן אמר לי שיש לך בעיה קטנה."
"כן. אני לא מוצאת אותו. רציתי שיעזרו לי, אבל הם לא יכולים ללכת והתבקשתי לבחור מלאך צעיר. אז ביקשתי ללכת איתך, למרות המרחק בניינו."
"תודה. אליסיה, התגעגעתי אלייך. אתמול מצאתי את האדם שלי."
"הוא נראה נחמד?"
"זאת נערה. כתבתי לך במכתב, אבל מרטיניוס כבודו אמר שלא היה אפשרי לשלוח אותו, כי היית באמצע מסע בעקבות הציפורים."
"אה. נכון. מצטעת. אז מתי נלך?" שאלה.
"עכשיו." אמר, ופרס כנפיו. כך עשתה גם אליסיה בת ההרים, ושניהם קפצו מטה.

"אנחנו בבית החולים המרכזי של אוגוסטה, שבמין. את מרגישה משהו?" שאל. היא הנהנה.
"הוא... שמו הוא רודולף וריאני. אנחנו צריכים למצוא אותו." אמרה, והחלה ללכת. הם עלו במעלית, לכיוון מחלקת היולדות, ומחלקת טיפול נמרץ.
"זה אמור להיות בקומה הזאת. חפש במחלקת היולדות. האנרגיה שלו סגולה. תנסה."
"אני לא יכול, האנרגיה שלו מחוברת אלייך בלבד."
"אתה תמצא."
"טוב." מלמל. הוא פנה לכיוון מחלקת היולדות, וחיפש בחדרים את האנרגיה הסגולה עליה דיברה אליסיה הצעירה. הוא בהחלט הרגיש אנרגיה, אבל היא הייתה שלאליסיה. אנרגיה כתומה,  של רצון ודאגה. האנרגיה של רור תיפאן הייתה אדומה. אבל משום שצבע אדום הוא צבע יסוד, אין לו משמעות. כמו לצהוב, וכחול. אבל לצבע לבן יש. הצבע הזה מסמל שלמות מכל הכיוונים. האנרגיה של מרטיניוס היא לבנה, ולכן הוא המושל.
בוא. שמע רור את אליסיה קוראת לו בטלפיה. הוא החל לרוץ. הוא נכנס לחדר בו הרגיש את האנרגיה הכתומה של אליסיה. החדר היה מלא ברופאים, מנתחים, ו... הרבה אנשי צוות. אליסיה עמדה בפינת החדר, והביטה. רור צטרף אליה.
"הוא עכשיו במעבר." אמרה אליסיה בעצב.
"בן כמה הוא?"
"הוא בן שש עשרה. כמו שלך."
"זה נורא. סוף סוף הוא קיבל את השומרת שלו, ועכשיו..."
"הוא עבר." אמרה אליסיה.
"אני מצטער."
,מי עכשיו יהיה שלי? נראה לך שמרטיניוס יסכים לי?"
"בטח! זה לא באשמתך. את רק התחלת, והוא כבר היה בסוף."
"בוא. נעלה לעזור לו."
"כן." הסכים, ואחז בידה. הם עלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא