עיוורת

"תחזיר לי את אח שלי!!! בוא הנה!! בוא לכאן ותחזיר לי את אח שלי עכשיו!! קח ממני את הראייה קח ממני הכל פשוט תחזיר לי את אח שלי!!!"  צרחה יוליה ונתנה אגרופים חזקים לריצפה, "מרים, הי-היא תדע מה לעשות!" אמרה יוליה ורצה החוצה, "מרים!" היא צעקה, "מרים איפה את?" היא רצה עד סוף הרחוב ואז היא נזכרה, איך היא תזהה את מרים? הרי היא אף פעם לא ראתה אותה.. אבל היא הניחה שמרים תזהה אותה, היו חבורת נשים שיושבות על ספסל ואוכלות יחד, "שלום, מישהי מכן היא מרים קנטרי?" היא שאלה, "אני," אמרה מרים, "תודה לאל שאת כאן תקשיבי לי קרה משהו נורא אח שלי הו-..." "ומי את אם יורשה לי לשאול?" שאלה מרים, "מה זאת אומרת?" שאלה יוליה, "אני יוליה, את מכירה אותי! אני מזהה את הקול שלך!" צעקה יוליה, "אף פעם לא פגשתי אותך בחיים שלי, סליחה.." 'כמובן!' חשבה לעצמה יוליה, 'אני כנראה לכאורה נולדתי עם ראייה ולכן מעולם לא הייתי צריכה אומנת!' היא הבינה עוד דבר נורא ורצה לביתה, כמו שחשדה, הגופה של אחיה נעלמה רק השרשרת נשארה וגם רסיסי המראה נשארו, חוץ מזה הכל השתנה, אפילו החדר שלה השתנה, כשהייתה שם עם אחיה הוא היה חסר צבע או מראות בלי ספרים אלא רק אודיו מיוחד שמקריא, כרגע היו שם המון ספרים, מחשב, טלוויזית פלזמה תלויה על הקיר מראה ליד המיטה, הוא היה וורוד וסגול עם עיגול גדול בצבע ירוק באמצע קיר סגול אחד, אבל זה לא עזר לה, היא איבדה את אח שלה, "היי רוצח! גנב נשמות! איש עם קופסא! איפה אתה?!" "מותק? למה את צורחת לאוויר?" שאלה אימה שלפתע נכנסה לחדר, "זה לא היה אני זאת הייתה ה..טלוויזיה!" היא אמרה, "אבל הטלוויזיה הייתה כבויה.." אמרה לה אימה, "כי כיביתי אותה ברגע שראיתי אותך.." אמרה לה יוליה, "לכי לישון מותק." אמרה אימה, "בסדר אמא." אמרה יוליה ונכנסה למיטה, היא בקושי ישנה בלילה, זה היה לילה טרוד מחשבות, איפה אח שלה, מה עשו לו, ואם מישהו אי פעם איפשהו בעולם הזה יזכור אותו? כשנרדמה היה לה סיוט, היא שוב עיוורת, היא נפלה היא צעקה- "ג'ייק!" (כך קראו לאחיה,) "ג'ייק" היא צעקה חזק יותר ואף אחד לא באה, לפתע היא חזרה לראות והעולם היה מלוכלך, ומאוד מסריח, לפתע הופע האיש שפגשה ונתן לה תיבה, היא הסתכלה בתוך התיבה ונפלה פנימה, "איפה אני?" היא שאלה, אך לא היה מענה, היה שם חשוך והיא הרגישה כאילו היא שוב לא רואה, כשהיא קמה היה 6 לפנות בוקר, אחיה כשהוא היה בגילה למד בבית ספר אחר מה שאומר שבטח גם היא למדה שם, היא עכשיו זכרה שתי מקבילויות, העבר החדש שלה, בבית ספר אחר, בת יחידה, מאושרת, אבל גם זכרה את מה שקרה באמת, היא עיוורת, כועסת, אבל כשהיא עם אחיה או עם חברתה הטובה היא מאושרת, במציאות השנייה אין שום איזכור לאף אחד מהם, היא קמה בבוקר מבולבלת ופשוט, ברחה מהבית, לא לקחה כלום איתה והלכה, "יש לך כסף קטן לתת לאיש עני?" שאל אותה ילד בגילה, אולי גדול ממנה בשנה או שתיים, "אתה לא איש, אתה בגילי וגם לא, אין לי כסף לתת לך." היא אמרה לו, "מה את עושה מחוץ לבית בשעות כאלה?" שאל הילד, "ברחתי מהבית," היא אמרה לו, "ולמה?" הוא שאל, "אתה לא תבין, או שפשוט תחשוב שהשתגעתי.." היא אמרה לו, "את תופתעי מה אני יכול להבין..." אמר לה הילד, "בסדר, אז במציאות שעברה אני הייתי עיוורת ואז בא איש והציע לי הצעה, לראות בתנאי שאני אתן לו נשמה של קרוב אליי, שמתי את הקופסא מתחת לכרית, אח שלי מצא אותה, פתח אותה ומת ועכשיו אני נשארתי בלי אח, הבנת?" היא שאלה, "אני לא מאמין.." הוא אמר בקול שקט ובמבט מבולבל, "ידעתי," היא אמרה והלכה, הוא רדף אחריה ותפש אותה, "זאת אומרת, אני כן מאמין אבל, מי שאת מדברת עליו זה, זה איש הצללים!" הוא אמר, "לא, זה אח שלי, ג'ייק.." אמרה לו יוליה, "לא, האיש שנתן לך את הקופסא איש הצללים..." הוא אמר, "אתה מכיר אותו?" שאלה יוליה מופתעת, "לצערי כן, אני מכיר את עבודתו, איבדתי את אבא שלי בגללו ונשארתי יתום, אמא שלי מתה חודש אחרי הלידה..." אמר הילד, "אני מצטערת לשמוע.." אמרה יוליה, "אתה יודע אולי איך אני יכולה להחזיר אליי את אח שלי?" היא שאלה, "כן.." הוא אמר בשקט, שפתיו יבשות, "איך?" היא שאלה, "זה מסוכן מדי!" הוא אמר, "איש הצללים ערמומי מאוד, הוא יכול לשלוט בנשמות המתות האלה, זה מסוכן מאוד!" הוא אמר, "אז אל תבוא איתי, רק תגיד לי איך להגיע!" היא אמרה, "בסדר," אמר הילד, "זה בהרים.." הוא אמר, "איזה הרים?" שאלה יוליה, "של המתים, זה בהרים של ארץ המתים, או ארץ האל מוות, או איך שלא תרצי לקרוא לזה..." הוא אמר, "ואיך אני מגיע לשם?" היא שאלה, "דרך המראה..." הוא אמר, "איזו מראה?" שאלה יוליה, "זאת שהוא נתן לך!" הוא אמר, "איך ידעת שהוא נתן לי מראה?" היא שאלה, "כי הוא משתמש רק בעיוורים כי הם לא יכולים לראות אותו בהתחלה, רק לשמוע וכך לא להיבהל מאיך שהוא נראה והוא גם תמיד נותן מראה, אני את שלי איבדתי מזמן..." אמר הילד, "אני ניפצתי את שלי!" היא אמרה, "יותר טוב, ככה יש לך מזל רע והמראה מכניסה אותך אליה.. אני אלווה אותך לבית שלך אבל אז אני אלך." הוא אמר, הם הלכו לביתה של יוליה, הוריה ישנו, "היא רוצה להיכנס לתוכך!" אמר הילד, "את תגידי לה..." הוא אמר לה, "אני רוצה להיכנס לתוכך..." אמרה יוליה, המראה התאחתה ולפתע היא הוציאה מתוכה שער, יוליה עמדה להיכס עד ש... "חכי!" אמר הילד, "אני אבוא איתך," הוא אמר תפס בידה ושניהם נכנסו לתוך השער.

הפרק הקודם		הפרק הבא