אסור לצעוק הצילו

"מה זאת אומרת תישארי איתי?!" שאלתי בהלם, "זאת אומרת שלא תזיק לי קצת חברה.." הוא אמר לי, "אני אפילו לא יודעת את השם שלך," אמרתי לו, "גשם.." הוא אמר לי, "השם הוא גשם.." "גשם זה לא שם." קבעתי, "שניתי את השם שלי," הוא אמר לי, "איך קראו לך פעם?" שאלתי, "לא עניינך." הוא אמר לי בכעס, "אני לא צריכה אותך בשביל זה אני אבדוק באינטרנט, "הם לא גילו עליי פרטים, הם השאירו אותי בעילום שם." הוא אמר, "הם היו צריכים לגלות עליך את כל הפרטים, יודע למה? כי אתה רוצח.." אמרתי ועניתי לעצמי, "אולי הייתה לי סיבה מוצדקת, אולי בכלל לא התכוונתי לרצוח!" הוא אמר לי, "למה אתה מתכוון?" שאלתי מבולבלת, "אם תאכלי איתי אני אספר לך." הוא אמר לי, במשך כמה שניות הייתה שתיקה, "מה אתה סוחט אותי?" שאלתי בכעס, "לא אני מציע עיסקה." הוא אמר, "לעזור לך לפרוס את האוכל על הריצפה?" שאלתי, הוא חייך, פרסתי לו את האוכל ושנינו ישבנועל הריצפה, "זה נחמד." הוא אמר לי, אני הסמקתי, אני חושבת שהוא ראה את זה, "אני עושה את זה רק כי.. כדי ש.. שתגלה לי למה התכוונת.." אמרתי לו במבוכה, "טוב," הוא אמר, "אז הנה הסיפור, האיש הזה רצח את אמא שלי בלי לשאול את רשותה או רשות המשפחה, בגלל שאף פעם לא הרשו לי להיות בפנים כשטיפלו בה תמיד הצצתי מהחלון, היא הייתה מאוד חולה והוא החליט שזה מה שנכון, כשהוא יצא לספר למשפחה על איך שלכאורה היא, "מתה בזמן הטיפול ולא הייתה לו דרך לעצור את זה" נכנסתי פנימה לחדר, הוא ראה אותי, צעקתי עליו, אמרתי לו שאני אלשין עליו למשטרה וזרקתי עליו מזרק שפגע לו במצח, הרופא כשל ומת, לא ידעתי שזה מה שזה עושה, כשהבנתי מה עשיתי נכנס העוזר שלו לחדר וצלצל למשטרה, אני ברחתי." הוא אמר, "ואוו, אני, לא ידעתי.." אמרתי לו, "זה בסדר." הוא אמר לי, "לא, זה לא בסדר!" אמרתי לו, "איך זה שאף אחד לא יודע את האמת?" שאלתי, "אני אלך ואגיד להם ו-.." "את חושבת שהם באמת יאמינו לילדה בכיתה ו'? וחוץ מזה, אני כבר לא סומך על אף אחד יותר." הוא אמר לי, "סמכת עליי..." אמרתי לו, הפעם הוא זה שהסמיק, "זה כי.. את יודעת מה השעה?" הוא שינה נושא, "תבדוק בפלאפון שלי, זאת אומרת שלך.." אמרתי לו, הוא חיטט בשקית ומצא אותו, "דרך אגב ככה תוכל להתקשר אליי למקרה שתצטר-.." "כן אמרת לי." הוא קטע אותי, "לא סיימת את האוכל שלך." הוא אמר לי, "נכון," אמרתי לו, "אני לא רעבה.." אמרתי, "טוב, אני כן.." הוא אמר וגמר את האוכל שלו כמעט בביס, בגלל שהוא לקח כל כך הרבה בבת אחת הוא לעס את זה מלא זמן והפנים שלו נראו כמו פנים של בן אדם שנעקץ המון בלחיים ושאלרגי לדבורים, זה הצחיק אותי, "יש לך צחוק יפה," הוא אמר לי, "תודה." אמרתי לו, "בן כמה אתה?" שאלתי, "15.." הוא אמר לי "אה.. אני בת 12" אמרתי לו, "כאילו בערך.." אמרתי, הוא חייך, היה לו חיוך מקסים, אבל רגע, זה לא הגיוני שאני מתאהבת בו, כי יש לי חבר והכל ו.. לא אין לי חבר כי החברה אחת ההכי טובות שלי מאוהבת בו, "את בסדר?" הוא שאל, כנראה חלמתי יותר מדי זמן, "כן זה פשוט שקשה לי קצת בכיתה ו-.." הטלפון שלי קטע אותי, 'מיכל' היה כתוב על הצג, "אני חייבת לטוס!" אמרתי לו, שכחתי שקבעתי איתה אצלי בבית לפני בערך שבוע, "נעשה את זה שוב מחר?" הוא שאל אותי בחיפזון כשלקחתי את הדברים שלי, "כן," אמרתי ונשקתי לו על הלחי, בזמן שרצתי הביתה הבנתי מה עשיתי, מה עבר עליי?! נשקתי לו על הלחי והסכמתי להיפגש איתו שוב ורגע, זה דייט? ואם זה כן היה דייט, הייתי עצובה מזה? לא אין סיכוי שזה דייט הוא בן 15 ואני בת 12, אבל זה הפרש גילאים קטן מאוד יחסית, אמא בייתה קטנה באבא ב-7 שנים כשהיא עוד הייתה בחיים.. אולי זה מסוכן לי לצאת אי-.. "יוליה!" קטע את המחשבות שלי קול, זאת הייתה מיכל, "מה קורה איתך, חיכיתי לך חצי שעה.." היא אמרה לי, "סליחה אני קצת מעופפת בגלל..." רציתי להגיד גשם, אז השתתקתי, "זה בסדר להגיד שזה בגלל דין.." היא אמרה לי, "כן, כן זה בגללו." שמחתי מההצלה הלא מכוונת שלה, "את כועסת על ענבר?" היא שאלה, "לא בכלל לא, האמת היא שאני מבינה אותה, גם אני הייתי מאוהבת בו." אמרתי, "היית? יענו בלשון עבר??" שאלה מיכל, "כן, כי אם חברה שלי מאוהבת בו, אני לא יכולה להמשיך לאהוב אותו, נראה לי אני אפרד ממנו מחר." אמרתי לה, אבל זאת רק רבע הסיבה הסיבה האמיתית היא גשם... למרות שלחלוטין אסור לי לאהוב אותו אבל, אהבה אסורה זאת האהבה הכי שווה לא?

הפרק הקודם		הפרק הבא