היד השחורה.

"הארי, כדי שתקרא את זה." רון וויזלי, ראש מחלקת ההילאים נכנס למשרדו של שר הקסמים הארי פוטר. הוא הניח על שולחנו את גיליון היום של הנביא היומי.
"בוקר טוב גם לך רון." אמר הארי ולקח את העיתון לידו והחל לקרוא: 
 

היום בשעות הבוקר המוקדמות, נמצא אלאסטור לונגבוטום, עובד משרד הקסמים, מת. נראה כי אלאסטור עבר עינויים לפני שמת. גופתו של ראש המחלקה לשימור היחסים עם מוגלגים נלקחה לבית החולים של הקדוש מנגו על מנת להכינה ללוויה שתתקיים עוד כיומיים בבית הקברות דראסטן. אביו של אלאסטור ומנהל בית הספר הוגוורטס, נוויל לונגבוטום, מוסר כי יעשה הכל על מנת למצוא את רוצחיו של בנו, גם אם זה יעלה לו במשרתו.  
 

הארי סיים לקרוא והניח את העיתון בחזרה על השולחן.
"למה לא הודיעו לי על זה?" שאל הארי בכעס.
"הנה, אני מודיע לך." אמר רון.
"היו צריכים להודיע לי לפני זה, פנים מול פנים. למה אני צריך לקרוא על זה בעיתון? נוויל הוא אחד מהחברים הוותיקים ביותר שלנו."
"אתה חושב שזו עבודה של היד השחורה?" שאל רון בדאגה.
"זה בהחלט נראה כמו דרך העבודה שלהם. אני רוצה הגנה בביתו של נוויל. תשלח את הקוסמים הטובים ביותר שלך, אני רוצה שהוא יהיה מוגן." רון הנהן ויצא מהמשרד.
 

***
 

רון וויזלי, ג'יימס סיריוס פוטר ואלגראן ג'ונס הנחיתו את המטאטאים שלהם בסמוך לביתו של נוויל, שנמצא בכפר סנט. רייצ'פול. רון דפק בדלת מספר פעמים את שאשתו של נוויל, ליילה, פתחה את הדלת. פניה היו נפוחות מבכי ועיניה היו אדומות. היא החזיקה בידה הימנית מטפחת.
"שלום, רון." אמר ליילה ונתנה להם להיכנס.
"את בסדר, ליילה?" שאל רון, אך היא לא ענתה. הם הלכו במסדרון צר עד שהגיעו לחדר הישיבה, בו היו שלושה כורסאות מרופדות אדומות, שולחן עץ קטן, שני מדפי ספרים ועוד מדף אחד בו היו כמה צמחים שגידל נוויל. נוויל ישב באחת הכורסאות, ראשו שעון על מרפקו.
"הוא אמר שהוא הולך לקלחת הרותחת לשתות קצת וויסקי עם חברים. שמחתי כי הוא לא יוצא הרבה, הוא אוהב את הבית, הוא אוהב להסתגר. והוא לא חזר. הוא בסך הכול רצה ליהנות. אבל הוא מת. הוא איננו. אחרי כל מה שעברתי, מה שעברנו, רק רציתי משפחה. והיה לי אותה. אבל וולדמורט ממשיך לרדוף אחרי. ועכשיו הוא לקח את הילד שלי!" נוויל פרץ בבכי. רון התקרב אליו וחיבק אותו. "יהיה בסדר, נוויל. אנחנו נמצא את החלאות האלו מהיד השחורה ונגרום להם להתחרט על מה שהם עשו, אני מבטיח." נוויל חיבק את רון בחזרה ולחש לו באוזן מילות תודה.
"אנחנו יכולים לשאול את ראול אם הוא יודע משהו על זה." הציע ג'יימס.
"ראול כלוא באזקבאן כבר שלוש שנים, אני לא חושב שהוא ידע משהו." אמר רון וחזר לשבת על הכורסא שלו.
"הוא היה אחד מבכירי היד השחורה, שווה לנסות לדבר איתו." אמר ג'יימס.
"אני מסכים איתו." התערב נוויל בזמן שמחה את הדמעות מפניו.
"טוב. אלגראן תישאר פה עם נוויל. אני אשלח ינשוף למשרד ואבקש שישלחו גם את ליירס. בינתיים, אני וג'יימס נלך לאזקבאן." רון חילק את הפקודות שלו וקם מהכורסא.
"אני אלך לבד, רון. כדי שתישאר גם עם נוויל, ליילה ובקי. ליירס ואלגראן יצטרכו את כל העזרה שהם יכולים לקבל במידה והיד השחורה אכן תתקוף."
"זה לא נתון לדיון, אתה לא הולך לאזקבאן לבד." קבע רון. ג'יימס החליט לא להמשיך ולהתעמת עם רון והשניים עזבו את הבית.
 

***
 

ג'רום לייקרוב שלף את שרביטו מתוך גלימתו הבלויה. לידו עמדו התאומים קלייב ורוג'ר מאק'בורן.
"הארי פוטר הטינופת הזה שלח כמה הילאים להגן על הבית. לא משהו שלא נוכל להתמודד איתו." חייך ג'רום.
"אולי כדי לבטל את ההתקפה?" הציע קלייב. רוג'ר דרך עליו בניסיון להשתיק אותו, אך זה היה כבר מאוחר מדי. ג'רום התקרב אל קלייב וכיוון את שרביטו אל פניו.
"מה אמרת?" שאל ג'רום, מקרב את שרביטו אל פניו של קלייב.
"יש שם שני הילאים... בכל זאת, הם אומנו להילחם מול קוסמים כמונו..." אמר קלייב ברעד. ג'רום ירק על קלייב וסטר לו.
"אולי אתה תלך אל הלורד המפקד ותגיד לו שאתה רוצה לבטל את ההתקפה שאנחנו מתכננים כבר כמה חודשים רק בגלל שאתה פחדן!" צרח ג'רום.
"אני מצטער." קלייב ייבב. אחרי מספר דקות, רוג'ר עזר לאחיו לקום.
ג'רום הרים את שרביטו וכיוון אותו לעבר הבית. כך עשו גם האחים מאק'בורן. משרביטיהם יצאו כדורי אש, בזה אחר זה, והתעופפו לעבר הבית.
"הלל וולדמורט!" צעקו השלושה והתחילו לרוץ אל עבר הבית, שרביטיהם שלופים. הם רצו בין הבתים עד שהגיעו לקצה הכפר, שם עמד הבית.
"הנה הם!" נשמע קול. הבזק אור אדום נורה, אך ג'רום חסם אותו. בין הלהבות, מצא ג'רום את ליירס. ההילאי הצעיר עמד ליד דלת הכניסה, עוזר לליילה ולבקי לצאת מהבית הגועש. ג'רום הרים את שרביטו, וכיוון אותו לעבר ליירס. "הלל וולדמורט!" ליירס הסתובב לעבר ג'רום וניסה לשתק אותו, אך זה היה מאוחר מדי. הבזק אור ירוק נורה משרביטו של ג'רום ופגע בפניו של ליירס, שנפל על רצפת הבית, בעוד הלהבות שורפות את גופתו.
"רוג'ר!" צעק קלייב בקול חנוק בעוד שהוא צופה באחיו התאום מובס בידי אלגראן ומוטח על הרצפה, ללא רוח חיים. קלייב נכנס אל תוך הבית, במטרה לחפש את הרוצח של אחיו.
"פטריפיקוס טוטאלוס." הקול נשמע מאחורי גבו של קלייב, שנפל על הרצפה. נוויל התקרב אליו והפך אותו, כך שהוא יביט לו בעיניים.
"אז אתה רצחת את הבן שלי?" הלהבות החלו להתחזק, אך לנוויל זה לא שינה, הוא רצה לנקום את מות בנו. "אבדה- " אך נוויל לא יכל להשלים את הקללה. ג'רום עמד מאחוריו, שרביטו מכוון אליו. הבזק אור ירוק נורה מקצה שרביטו של ג'רום וגופתו המתה של נוויל התמוטטה על קלייב.
"הרגת את נגיני, הרגת את החלק האחרון מהנשמה של האדון שלי, מגיע לך מוות כואב יותר מזה, נוויל לונגבוטום." ג'רום ירק על הגופה והסתובב.
"ג'רום!" צעק קלייב. "תשחרר אותי, תעזור לי!" אך ג'רום רק חייך, ונתן לשותפו להישרף חי בתוך הבית הבוער.
הוא יצא מהבית, דורך על גופתו של אלגראן, אותו הרג שניות ספורות לפני שהרג את נוויל. הוא התקרב אל ליילה ואל בקי.
"מוגלגית מטונפת וביתה הסקיבית. אתן צריכות למות בעינויים. אבל זה לא מה שאיש-הצל, הלורד המפקד, רוצה. הוא רוצה אתכן מתות בלי שום שריטה. ואני מכבד את ההחלטות שלו." הוא הרים את שרביטו והרג את שנהן.
ג'רום לקח את הגופות והתעתק מהמקום.

הפרק הקודם		הפרק הבא