בחזרה לעבר

קודם כל, שמחה שאתם אוהבים את הפאנפיק הזה^^

מקווה שתגיבו יותר בפרק הזה, הפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך מזה אז תצפו לו בכליון עיניים !

הנה הפרק החדש ^^

__________________

-למחרת בחצות-

"הכול מוכן" אמרה אנה וניגבה את מצחה שהזיע מהחום שנפלט מהשיקוי האדום כדם.
"מה עושים עכשיו?" שאל הארי, שקם לעבר הספות האדומות והתנשם בכבדות.
"במשך השבוע נצטרך לבוא לפה כמה פעמים להכניס כמה טיפות דם ולערבב עד שהשיקוי יצא אדום-סגלגל, ככה כתוב בספר" אמרה, סוגרת את הספר הענק, ומתיישבת לידו ברצינות, שיערה בצבע שחור חלק ועיניה אפורות- כמו של אביה.
"אז השיקוי יהיה מוכן בעוד שבוע מהיום, נכון?" שאל כדי להפיג את השתיקה שנוצרה.
"כן, אבל אני צריכה לבדוק שאתה יודע כמה פרטים על הנסיעה וזה חשוב מאוד אז תקשיב! - אסור שאף אחד חוץ דמבלדור ידע שאנחנו מהעתיד ולו אנחנו נגיד שהוא העתידי שלח אותנו לאיזושהי משימה שנוגעת הקונדסאים ולוולדמורט, כי אז הוא יגיד שאסור לנו להישאר שם. ונצטרך להיות זהירים יותר כשזה נוגע אליהם. הכול מובן?" שאלה אותו בקול ברור.
"הכול מובן," אמר וחייך בהתרגשות "אני לא מאמין שבעוד שבוע מהיום אני אפגוש את ההורים שלי בשר ודם ושאת תוכלי אולי לראות מי הייתה אימא שלך!"
"אם כך, תתחיל להאמין כי עוד שבוע זה יקרה" אמרה וחייכה בפעם הראשונה באותו ערב, אחרי שגילתה שהוא לא מתכוון לסגת.

***

"אתה מתרגש?"
"קצת, ואת?"
"גם"

הם ישבו בחדר הנחיצות בחצות וסיימו את ההכנות האחרונות.
"הבאת את התיק?" שאל אותה בחשש קל.
 "כן" אמרה והוציאה מכפלי גלימתה ארנק קטן ופשוט.
"והכל בפנים?"
"אחרי שהרמיוני עשתה את לחש ההרחבה, כן"
"גם המפה והגלימה?"
"כן הארי"
"עוד כמה זמן?" שאל בפעם החמישית לאותו הערב.
"עוד חמש דקות"

הם ישבו בשקט כמה שניות עד שאנה קפצה בלחץ, שיערה משנה את צבעו בקצב מהיר.
"שכחתי מהדבר החשוב מכל!"
הארי הסתכל עליה בבלבול "מה?" הוא שאל אותה.
"אנחנו לא יכולים להישאר עם השמות המקוריים שלנו! זה יהיה יותר מדי מחשיד! צריך לעשות לנו סיפור כיסוי"
"אז איך נקרא לעצמינו?" שאל בקול מרגיע, משדל אותה לשבת חזרה ולהירגע.
"אני חושבת שעדיף אם נגיד שאנחנו אחים לא? ונשנה רק את שם המשפחה כי ככה לא נתבלבל" היא התיישבה על הספה אבל עדיין לחוצה קצת.
"אוקיי אז איך נקרא לעצמנו? יש לך שם בראש?"
"האמת, חשבתי שאולי שנשאיר את שם המשפחה שלך כי בדקתי וראיתי שבזמן הקונדסאים השם פוטר היה ממש נפוץ"
"אנה פוטר... אמ... זה נשמע טוב" גיחך ומרפק אותה קלות.
"מצחיק מאוד הארי" זייפה קול נוזף אך אחרי כמה שניות היא נכנעה והם התחילו לצחקק.

"זה מוכן?"
"כן" אמרה וקמה לעבר השיקוי שבעבע ונהיה סמיך מעט, הארי התיישב לידה.
"הכוסות אצלך?"
הוא הנהן והעביר אליה את שתי הכוסות, היא שמה לב שהם רועדות קצת.
"אתה בטוח שאתה רוצה את זה?" הניחה את ידה על שלו והרגיעה אותו.
"אני בטוח"
היא מזגה את השיקוי הסמיך לשתי הכוסות והגישה לו אחת, ידה רועדת במקצת.
"את לחוצה?"
"כן, אבל נעשה את זה"
"איזה טעם יש לזה?" שאל, מסתכל על השיקוי במעט חלחלה, השיקוי היה בצבע אדום סגלגל מוזר.
"אני מקווה שאין לו טעם כי אחרי מה שהכנסנו לתוכו..." אנה רעדה בחלחלה מעט גם כן .
"אם זה עובד, אני כל כך גורם לסנייפ לאכול את הכובע על מה שהוא אמר" אמר בכעס קל.
"השיקוי יעבוד, סנייפ לא היה בשכבה של הקונדסאים? כי נוכל לגרום לו להרבה צרות שם, שישלם על הכל" גיחכה ברשעות על המחשבה שסנייפ ייענש על הרבה דברים שהוא עשה לגריפינדורים מהשנה הראשונה שלהם.
"צודקת" חייך בחולמנות.
"אז שנשתה?"
"כן"
"לחיים" אמרו ושתו את השיקוי הסמיך.
נשמע קול חזק ומהדהד של 'קראק' ושני הגריפינדורים נעלמו בהבזק של אור חזק.

______________________________

איך?
מקווה שנהנתם ^^

פרק הבא יבוא כשיהיו כמה תגובות.

הפרק הקודם		הפרק הבא