היער המכושף

"אח!!" ,אלכסייה צווחה בקול נרגז ,"אולי כבר תפסיקי עם זה? את תפגעי בסופו של דבר ,את יודעת את זה..." התחננה פאן , אחותה ,בתלונה חרישית.

אלכסייה ופאן היו אחיות תאומות. הן נוצרו במקרה נדיר של שני שושנים מחוברים.

(שושן הוא הפרח שלהן ,הפיות נוצרות מפרחים קטנים וגרות בתקופת הילדות שלהן באותו סוג של פרח ,עד שהן מוכנות לעבור לבית אמיתי בו הן יצטרכו לדאוג לעצמן, אחרי הכל, הפרח דואג להן כשהן קטנות,

הוא דואג להיות נקי תמיד ,ורענן, ותופס בין עלי הכותרת גרגירים שנפלו מהשיחים ,כדי שיהיה לפיות מה לאכול. תאומים הוא מקרה נדיר ביותר ,ואלכסייה ופאן התאומות נוצרו באותו פרח, לכן הן חיות ביחד בתוכו)

"אני יודעת שבסוף אני אצליח! את תראי! כולם יהיו גאים בי ויראו שאני יכולה!!" קראה אלכסייה בנחישות עצבנית שהלכה והשתנתה להתרגשות אמיתית לקראת סוף המשפט.                

"מה שתגידי" נשמע קולה העדין של פאן ,חרישי.   אלכס (כך קראו לה כולם) נעצה מבט נפגע באחותה. היא ידעה שכולם מפקפקים בה, והיה לה קשה שאחותה לא תמכה בה כלל.

"אלכס ,תחשבי בהיגיון לרגע.." המשיכה פאן בקול מפייס. "הכנפיים שלך מקסימות! את יודעת שהן עדינות מאוד ,ואת גם יודעת שהן ממש לא גדולות מספיק בשביל לנסות לעוף! אז למה להרוס אותן סתם כך?!

את הרי יודעת שלא תצליחי לעוף עדיין! מקסימום תשברי כנף ואז כבר לא תוכלי לעוף לעולם ,אז למה להשתדל כל כך בשביל משהוא שלא יקרה.. תיהני מהיופי שלהן... תסתכלי כמה שקופות הן! כמו בדולח!

ואיזו דוגמא מסובכת יש להן!"    "מה הדוגמא והצבע משנים אם הן לא שימושיות?? תגידי לי את! מה אני אמורה לעשות אם לא אוכל לעוף?" התרגזה אלכס. "תשאלי את יולי!" התגרתה פאן בעייפות.                          

(יולי הייתה פיה מקסימה ומאוד מוכשרת כמעט בכל תחום. היא יפה מאוד , שיערה כתום כמו שמש בשקיעה ועינייה כמו אבניי חן ירוקות. אפה קטן וכפתורי ,ואופייה נעים עם הרבה שמחת חיים.

אך יולי הייתה נכה. היא לא יכלה להחזיק את הגוף שלה ובטח שלא את הכנפיים! והכול בגלל מחלה נוראה וקשה שיולי יצאה ממנה רק בנס...  

היא מתפקדת כמו כולם , ויש לה הרבה חברים. כולם עוזרים לה ונושאים אותה ממקום למקום. המחלה הותירה אותה חלשה מעט ,ומידי פעם תוקף אותה שיעול חזק שמשאיר אותה ללא אוויר למספר רגעים ,

עד שהיא מתאוששת ,או שהיא נתקפת לעיטים בחולשה קלה או כאבים ונאלצת לפרוש מהחבורה לנוח.)

"יולי לא עפה ובכל זאת כולם אוהבים אותה! אני יודעת שזה מתסכל שאת יודעת שמשהו שאת מאוד רוצה יקרה רק בעוד שנים , ואז את מתחילה לפקפק אם הוא בכלל יקרה ,אבל אני יודעת שאין לך שום בעיות ,

וגם את יודעת! את פשוט קטנה עדיין! וגם אני! אנחנו צריכות לחכות בסבלנות עד שהכנפיים שלנו יתפתחו ואז נוכל לעוף ." פאן הסבירה בסבלנות ואז נפלטה מפיה אנחת צער קטנה.

אלכס שהייתה חדת אבחנה ,מיד שמה לב. היא קפצה על המיטה הענקית המשותפת שלהן ,(שהייתה עשויה מכרית האבקנים שבאמצע הפרח) התיישבה ליד אחותה ואמרה בהפתעה "אני לא מאמינה!!!!

את גם מתוסכלת כמוני?? את פשוט לא מראה את זה כלפי חוץ! ,ואת גם לא מנסה ,נכון?"  פאן הקטנה נאנחה והתפרסה לאורך המיטה כשאלכס יושבת לצידה ,נחושה לגלות פרטים.

"אני משתוקקת לפרוס כנפיים בדיוק כמוך! אבל אני יודעת שזה פשוט לא אפשרי! זה כמו שגוזל קטן יחליט פתאום שהוא ממש רוצה להיות ברבור גדול!

אני ממש רוצה ,ואני יודעת בוודאות שזה יקרה ,אני רק יודעת שאני אצטרך לחכות ,וכל ניסיון שלי עכשיו לא ישנה דבר!  ואפילו יזיק לי... אז בבקשה ממך! תרדי מזה!! את תעופי כשתהיי מוכנה ודי!"

פאן אספה את עצמה מחדש והחלה להתכונן לשינה. היא שטפה פנים במי הטל שנקוו בכמה מפינות הפרח שלהן. (הפרח כבר החל להסגר לקראת הלילה) ואלכס אספה קוץ קטן והתחילה לסרק את עצמה.

שתיהן נשכבו לישון כמה דקות לאחר מיכן. אף אחת לא הפרה את דממת הלילה... לאף אחת לא היה מה להגיד...   

הפרק הקודם		הפרק הבא