כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 1: מציאות

רוז צעדה ברחובות אל תחנת האוטובוסים המרכזית. היא הביטה סביבה תוהה לאן לנסוע. היה לה מספיק כסף מעבודות מזדמנות שבהם עבדה. היא ניגשה אל הקופה. "היי, אני רוצה לנסוע לכל מקום שהוא, תוכלי להמליץ לי?" שאלה רוז. "אני לא יודעת, מה את מחפשת?" שאלה הפקידה. "לא יודעת." ענתה רוז. "מה דעתך על עיירה קטנה ונחמדה?" שאלה הפקידה. "או.קיי, נשמע נחמד." אמרה רוז. "הנה, כרטיס לבון- טומפ. עיירה נחמדה. האוטובוס יוצא בעוד עשר דקות מרציף שש." אמרה הפקידה. "זה אמיתי? חשבתי שזה מומצא לסדרה, ל "דם אמיתי"." אמרה רוז, מופתעת. "אמיתי לגמרי, אז כן?" שאלה הפקידה. "כן, תודה רבה." ענתה רוז. היא שילמה על הכרטיס ועלתה על האוטובוס מרציף שש לבון- טומפ.

לאחר שלוש שעות של נסיעה מייגעת האוטובוס נעצר בתחנה הסופית. בון-טומפ. רוז ירדה מהאוטובוס והביטה סביבה. דרכי עפר, עצים בצדי הדרך. באמת עיירה נחמדה שאותה היא כמובן מכירה מהסדרה האהובה עליה.

היא הביטה סביבה והופתעה מעט לראות שגם המסעדה "מרלוט'ס" של סאם אמיתית. היא נכנסה וראתה אותו מאחורי הבר ביחד עם טרה. מוזר. האם הכול אמיתי? היא חשבה בליבה. יש רק דרך אחת לברר.

רוז ניגשה אל הבר והתיישבה. "את לא מפה." קבע סאם. "לא, אתה סאם מרלוט?" היא שאלה. הגבר הצעיר בעל הרעמה החומה והעיניים החומות הביט בה במבט מבולבל. "ראיתי את הסדרה." היא ענתה למבטו. "אה כן, שכחתי. לא מגיעים לפה הרבה מהצופים. לא חושבים שהעיירה קיימת בכלל." אמר סאם. "אז כל מי שבסדרה חי בבון- טומפ, חי בה גם במציאות והשם שלו תואם לסדרה?" היא שואלת. "כן, הדמויות הם אנחנו." אמר סאם. "מגניב." היא אומרת בחיוך.

"טוב, מה אני יכול להציע לך?" שואל סאם. "בירה." היא אומרת. "תעודת זהות." הוא מבקש. "מה? למה?" היא שואלת בזעף. "כי אני לא מוכר אלכוהול לקטינים." ענה סאם. "אוף, אני בת שבע עשרה." היא עונה. "מצטער, רוצה קולה?" הוא מציע. "שיהיה." היא עונה.

"שלום יפיפייה, מאיפה נחתת פה?" שאל קול משמאלה. היא הביטה בבחור הצעיר שהתיישב לצידה. ג'ייסון סטאקהאוס. בלונדיני, חתיך אך היא ידעה להיזהר. "חבל על הזמן שלך סטאקהאוס, ראיתי את הסדרה." היא ענתה. "את בטוחה? לא תפסידי." אמר ג'ייסון. "לא תודה." היא חייכה. סאם צחק למראה הניסיון הכושל של ג'ייסון לכבוש את הנערה. "אתה לא בליגה שלה." אמר סאם וקרץ אליה. היא רק חייכה אל תוך כוס הקולה שלה. "שם אפשר לדעת?" ניסה ג'ייסון. "רוזלין פרקר. רוז." היא ענתה. הוא שרבט מספר פלאפון על פתק. "למקרה שתתחרטי." הוא אמר. "אל תדאג, אני לא אתחרט." היא אמרה בחיוך. ג'ייסון הלך משם, לראשונה מאוכזב.

"זה היה טוב ילדה, כבר שנים אני מחכה לבחורה שתשלח אותו עם הזנב מקופל בין הרגליים. אני טרה." אמרה הבחורה בעלת השיער השחור והעור הכהה. "אני יודעת. צופה אדוקה. אני רוז." אמרה רוז. טרה צחקה.

"הנה באה סוקי." אמר סאם בלחישה. טרה גלגלה את עיניה. "סוקי, תכירי את רוז, הבחורה הראשונה שלא נפלה לרגליו של אחיך." אמרה טרה. סוקי חייכה. וואו, אני מרגישה בתוך הסדרה היא חשבה. "זה הגיוני, הסדרה מבוססת על המציאות." ענתה סוקי למחשבותיה. רוז פערה את פיה. "את באמת קוראת מחשבות? זאת אומרת שביל באמת ערפד?" היא שאלה. "כן." התשובה באה מאחוריה והיא זינקה על רגליה. מאחוריה עמד ביל קומפטון בעל השיער השחור והעיניים הבהירות. "וואו," היא מלמלה. "מי הילדה?" שאל ביל. "רוז פרקר, צופה אדוקה בסדרה והכינוי החדש שלי, הבחורה הראשונה שנפנפה את ג'ייסון סטאקהאוס." היא ענתה. ביל חייך.

"תגיד, תוכל להביא אותי ל "פנגטזיה" (פנג=ניב)?" היא שאלה והביטה בביל. "מה איבדת בבר של ערפדים?" שאל ביל. "שום דבר, אני רק רוצה לראות." היא אמרה בתמימות. ולפגוש את אריק היא הוסיפה בראשה. "היא רוצה להכיר את אריק." אמרה סוקי. רוז נהמה בזעם. "צאי לי מהראש!" היא קראה. "את צעירה מדי בשביל ללכת לשם, ואין לך שום סיבה להכיר את אריק, הוא לא משהו גם במציאות." אמר ביל. "לא רוצים לעזור? לא צריך. אני ראיתי את כל הסדרה, אני יכולה למצוא את "פנגטזיה" לבד." אמרה רוז. היא שילמה על הקולה שלה ויצאה משם.

"יש לה אומץ." אמרה טרה. "זה לא אומץ, זה טיפשות." אמר ביל. "אתה לא מסתכל מה? הילדה חכמה, חוץ מזה, היא מכוסה בכסף. השרשרת שעל הצוואר שלה בצורה של ורד (רוז) והטבעת התואמת, זה כסף. היא תסתדר מצוין." אמרה טרה. "אם את אומרת." אמר ביל במשיכת כתפיים.

אני צריכה מכונית היא חשבה. היא חזרה אל המסעדה והביטה סביבה.

"היא חזרה." אמר ביל. "חכו, היא ניגשת אל ג'ייסון, מעניין מה היא זוממת." אמרה טרה וכל החבורה צפתה בשתיקה.

"היי רוז, התחרטת מה?" אמר ג'ייסון. היא שלחה אליו חיוך מפתה. "אפשר להצטרף?" היא שאלה. "למה לא?" אמר ג'ייסון והחווה בידו אל הכיסא הפנוי. רוז התיישבה על ברכיו במקום על הכיסא. כל החבורה ליד הבר פערו את פיותיהם. גם ג'ייסון. רוז כרכה את זרועה סביב מותניו.

כעבור רגע או שניים היא חייכה שוב ונעמדה. היא מיהרה אל הכניסה למסעדה. כשהגיעה אל הפתח הסתובבה ונופפה בדבר מה. "תודה על המכונית סטאקהאוס!" היא קראה ורצה החוצה. כל החבורה ליד הבר פרצו בצחוק כשג'ייסון נעמד, חיפש בכיסיו וגילה שאכן נעלמו המפתחות של הטנדר השחור שלו. הוא רץ אחריה אך כשהגיע אל החניה גילה שהרכב כבר לא שם. "שיט!" הוא קרא בזעם.

"זה היה ממש טוב, אני ממש מחבבת את הבחורה הזאת." אמרה טרה כשהיא צוחקת למראה ג'ייסון החוזר בידיים ריקות ובפנים זועמים. "אי אפשר להגיד שאין לה סגנון מיוחד." אמר ביל. "בהחלט." הסכימה סוקי. סאם רק הנהן.

רוז נהגה באיטיות בחשכה. היא קיוותה שתמצא את "פנגטזיה" בקלות.

הפרק הקודם		הפרק הבא