Red Sunset

"היי, קומי," שמעתי קול.
אבל לא הייתי ישנה, הייתי מחוסרת הכרה. אבל בכל זאת קמתי מקולו, שנדמה בשבילי כאור בקצה המנהרה שחורה.
שפשפתי את עיני והתיישבתי. הכל היה מטושטש ולא ממש זכרתי משהו.
אני זוכרת רק כאב. כאב עז.
נתקלתי באדם שדיבר אלי. הוא היה בעל שיעור בלונדיני, עיניים זהובות ועור חיוור.
רגע אחד, אני מכירה אותו! זה הדוקטור ההוא... איך קראו לו? נכון, קארלייל!
מה הוא עושה פה ביער? חשבתי לעצמי בבלבול. הרי- היי, רגע אחד, אני בכלל לא ביער!
הבטתי סביבי. הייתי בתוך חדר לבן וגדול ובתוך מיטה לבנה ומוצעת בקפידה. הגרון שלי שרף מאוד. מים, אני צריכה מים שייכבו את השריפה המציקה הזאת!
"מים לא יעזרו לך בעניין הזה," קול שונה בקע לידי
הבטתי במהירות אל הכיוון שממנו נשמע הקול. נער בעל שיער בצבע ברונזה, עיניים זהובות ועור חיוור עמד לידי. רגע אחד, גם אותו אני מכירה! הוא לומד שכבה מעלי. איך קוראים? אה, נכון. אדוארד קאלן.
איך הוא ידע מה אני חושבת?
"כי אני קורא מחשבות," הוא אמר לתדהמתי בקור קר. גם את זה הוא ידע?
"מה קרה לי?" שאלתי בקול חלוש בגלל השריפה שהמשיכה לקנן בגרוני. "איפה אני?" 
"את ננשכת," אמר הדוקטור בקול רגוע להפליא. עכשיו נזכרתי, איזה משוגע נשך אותי. מה זה היה אמור להביע? דרך מודרנית לאנוס? ומדוע כל הכאב הזה? 
ומה זו הייתה היללה ששמעתי אז? הכל התערבב לי וערפל את המציאות... האם אני חולמת?
"את לא חולמת," השלים אדוארד שוב, קולו עדיין עצבני."את ערפדית, נקודה." 
"אני מה?!"
"שקט, אדוארד," לחש קארלייל. "אל תלחיץ אותה יותר מידי." אדוארד גנח בעצבנות ויצא משם.
קראלייל התיישב לצידי. "את ננשכת על ידי ערפד."
"אבל ערפדים לא קיימים!" השתוללתי.
"אני חושש שכן והגיע הזמן שתקבלי את זה כי גם את הולכת להיות אחת מהם. בכל מקרה, מצאנו אותך ביער." הוא הבחין לרגע במבט הלחוץ על פניי. "אבל אין לך שום סיבה לדאוג! גם אנחנו ערפדים ואנחנו מוכנים לעזור לך לעבור את זה." 
יופי, אני ממש רגועה עכשיו. תודה, דוק, אתה ממש אחלה, בגללך אני לחוצה יותר!
"שום סיבה לדאגה!" שמעתי את אדוארד צועק מהחדר השני. וואלה, הוא אשכרה קורא מחשבות.

{שנתיים לאחר מכן{
"את באה?" שאלה אותי אליס בקול הפעמונים שלה.
"ברור."
"תחרות עד היער?" היא שאלה והנהנתי בראשי, למרות שכבר ידעתי מי תנצח. היא לא הייתה מציעה את זה לולא הייתה יודעת מראש שתנצח. 
"עלית עליה," שמעתי את אדוארד מאחורי. "צריכה עזרה? אני אעזור לך לנצח אותה."
הוא הרכיב אותי על גבו. החזקתי בכתפיו בחוזקה. אדוארד טס כמו הרוח, שנינו הגענו אל היער תוך פחות מדקה. "היא אומרת שאנחנו רמאים," אמר לי אדוארד בחיוך קל את מה שאליס, שבדיוק הגיעה באותו הרגע, חשבה.
אני גוועת.בצמא. "תודה, אד," אמרתי לו."אתה האח הכי טוב בעולם."
רצתי למצוא איזו חיה שתרווה את צימאוני. עייני לכדו צבי. חייכתי, חשפתי שיניים והתקרבתי אליו.

***
לא רציתי להיות ערפדית. היו לי חיים מעולים בתוך בת אדם.
היה לי חבר חתיך – אלכס, נראיתי טוב והייתי מקובלת. אילולי הברברי הזה שנשך אותי...
הכל שונה עכשיו- באופן השלילי - חוץ מהמראה שלי. אני נראית הרבה יותר טוב עכשיו...
השיער החום- בהיר החלק והגולש שלי לא ממש השתנה, אבל עכשיו הוא ניראה זוהר יותר, מדהים יותר, יפה יותר.
שהייתי אנושית,היו לי עיניים ירוקות. כעת העיניים שלי זהובות. העור שלי חלק, נטול כל פצעי בגרות למיניהם, וצח כשלג. השפתיים שלי אדומות כדם. אולי מרוב כל הדם שאני צורכת.
משפחת קאלן היא משפחה ממש נחמדה, אבל קשה לי להגיד שהם באמת משפחה שלי.
קשה להיות ערפדית טירונית. איכשהו, אפילו עם כל המשפחה החדשה והאנשים המקננים סביבי, אני מרגישה ממש לא שייכת.

הפרק הקודם