תקווה או אכזבה

כותב: Elementary
הגולש כתב 23 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 17819

(4.611) 18 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מתח - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 23.12.2010 - עודכן: 27.10.2011

המלץ!

ID : 1502

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

"ללי איפה היית אתמול בערב?" שאלה הרמיוני את חברתה בעניין,הבעה של דאגה הופיעה בפניה.
"זה לא משנה כל כך, פרופסור מקגונגל ביקשה ממני לעזור לה לסדר כמה ספרי לימוד, ואחר כך היא עזרה לי להשלים את מה שלא הבנתי בשיעורי הבית ואני חזרתי קצת מאוחר ולא רציתי להעיר אותך. אחרי הכל, מחר יש לנו יום עמוס." אמרה ללי בשעה שהיא והרמיוני היו האחרונות שיצאו מהכיתה של שיעור שיקויים.
היא תעתה בליבה מה יקרה אם היא תגלה להרמיוני את סודה,האם היא תגלה את הסוד להארי ורון?,היא לא רצתה שהם ידעו על כך,לפחות לא כרגע,ומה אם היא תגלה על כך לאנשים אחרים בתקווה לעזור לו ומה עם...."ללי תיזהרי" שלפה הרמיוני את ללי ממחשבותיה.
ללי נעצרה מילמטרים ספורים מלפני פסל מפואר של אביר,היא נשמה לרווחה אך מוקדם,הפסל נפל עליה בחבטה. "לליאנה בארנוול, תשארי פה. גריינג'ר, תגידי לגרבלי פרנק שללי לא תגיע לשיעור שלו היום." אמר סוורוס וחיכה עד שללי תגמור לסדר את פסל האביר.
"פרופסור ,היא לא עשתה את זה בכוונה,תיתן לה ללכת לשיעור" כעסה הרמיוני.
"מיס גרינגר,זה לא עניינך ואל תטילי עלי פקודות.עכשיו לכי לשיעור הבא שלכן ותגידי לגרבלי פרנק,שללי לא תגיע היום" סינן סוורוס סנייפ מבין שיניו.
הרמיוני הביטה בללי .ללי ראתה בעניה של הרמיוני את המסר שעליה גם לומר משהו,אך היא לא ידעה מה לומר,היא ידעה שסוורוס סנייפ אינו כועס עליה בגלל הפסל אלא בגלל שהוא רוצה שהיא תישאר שמה ותקשיב למסר שלו מפי דמבלדור.
ללי הביטה בהרמיוני וסימנה לה בראשה שזה בסדר,הרמיוני התקדמה בצעדים איטים לעבר הכיתה של השיעור השני ממלמלת לעצמה עד כמה שסוורוס רשע ומגעיל ועוד כל מיני מילים שללי לא הצליחה לשמוע.
"אתה יודע שלא עשיתי את זה בכוונה"אמרה ללי בתקיפות.
"את יודעת מה היה קורה עם הפסל הזה היה נשבר מיס בארנוול" סינן סנייפ מבין שיניו.
"אני בטוחה שאתה יודע" סיננה ללי והביטה לתוך קדרת השיקוי שלה שביבעבע בצבעי טורקיז.
"זה שאני חלק מיודעי הדבר לא אומר שאני לא אפתר אותך מעונש ועכשיו תסתכלי על הקדרה למה הנוזל בתוכה בצבע טורקיז,האם לא פעם אמרתי שעליו להיות בצבע כחול?" כעס סנייפ ותרק את הדלת מאחוריו.
"אבל לא בגלל זה קראתי לך" המשיך סנייפ לדבר בשעה שזרם קומץ של עלי לומפיוס אל תוך הקדרה שלה ששינתה מיד את צבעה לכחול.
"קרה משהו?" שאלה ללי בזמן שהתיישבה בכיסא שפנה לשולחנו של סוורוס. סוורוס התיישב בכיסא שמאחורי שולחנו. חמישה ספרים נחו על השולחן בדממה. ספר בצבע צהוב ששמו היה "לחשים עתיקים", ספר בצבע בורדו כהה עם אותיות כסף שבהם נכתב "לחשים שיצאו מכלל שימוש", שני ספרים בצבעי כחול שעליהם כתוב "מטילדה ונוס קרטנובל כרך א-ב" וספר נוסף בצבע תכלת שחור ששמו נדהה אך ללי הצליחה להבין את הכתוב. "לחשים חשובים שאינם בשימוש".
"אלו ספרים אלה?" שאלה בהיסוס.
"ספרים שמדברים ומסבירים על הלחש שעליו דיברת. פרופסור דמבלדור רוצה לראות אותנו בדחיפות במשרדו ביחד עם הספרים הללו וביקש שתסתכלי בכותרות שלהם ותחשבי האם הן מוכרות לך." אמר סוורוס בעצבנות.
"בסדר." ללי נאנחה וקמה על רגליה, כמותו, וצעדה בעקבותיו במעברים שלא הכירה אותם עד אותו היום. ___________________ זהו הפרק השני אני אשמח לתגובות ברצוני להודות לבטאית שלי Supermassive Alice שעזרה לי, -הייתי רוצה לקבל מכם עצה,2 הפרקים הבאים +- הולכים גם להיות רובם עם דיבורים ,האם אתם רוצים שאני אשנה אותם והוסיף אליהם יותר פעולות,או שאתם רוצים לדעת את הפרטים שנימסרים בהם באותה צורה,אשמח לקבל תשובה,כי מטעויות לומדים יותר מאשר כאשר מצליחים-
-הפרים הבאים עומדים להיות ארוכים יותר,אני אשתדל לעלות פרק כל יום חמישי אם אנשים ירצו לקרוא את הפאנפיק- שיהיה לכם שבת שלום וסופש נעים.