עשרה בקבוקים של אמת

"אתה יכול לחזור על זה שוב?” קראה הרמיוני בקול היסטרי.

"אני חושב שהייתי מספיק ברור,” מלמל הארי ומישש את ראשו. “ואת יכולה בבקשה לדבר קצת בקול יותר נמוך?” הוא ישב בחדר המועדון, על הכורסא מול האח. סביבו, על פופים, ישבו רון, הרמיוני, לבנדר וג'יני. ראשו של הארי פעם וכאב וכל גופו היה מלא עד אפס מקום בהנגאובר.

"אני לא אדבר בקול נמוך יותר!” צווחה הרמיוני. “מה לעזעזל הארי? מה לעזעזל?”

"והיא עברה לשלב העינויים,” מלמל הארי לעצמו ועצם את עיניו.

"אתה לא צוחק עלינו, הארי, נכון?” אמר רון ממקומו על הפוף. הוא ניסה ללא הצלחה לנער את ידיו מלבנדר שככל הנראה, השיחה לא כל כך עניינה אותה.

"הלוואי,” נאנח הארי. “תראו, אני לא זוכר כל כך הרבה מאתמול בלילה. אבל אני בטוח שאני ומאלפוי נדרנו את הנדר הזה ונשבענו שנשחק אמת או חובה.”

"אתה סתם מקשקש,” פסקה הרמיוני. היא צנחה על הפוף שלידה והתעלמה מלבנדר ששלחה בה מבטי שטנה. “הארי, אני ראיתי איך חזרת אתמול בלילה למועדון, היית גמור. כנראה שאתה ומאלפוי רציתם לעשות את זה מאיזושהי סיבה לא ברורה, לא ייתכן שבאמת עשיתם את זה.”

"אולי נרד לארוחת בוקר,” ג'יני פצתה את פיה לראשונה. “נבדוק אם מאלפוי זוכר משהו.”

"צריך לברר עם זאביני,” אמר הארי. הוא אימץ את מוחו הדואב בניסיון להיזכר באירועי האתמול. “הוא היחיד שלא היה שיכור.”

"נו באמת, הארי,” קרא רון ונעמד לאחר שהצליח להתנער מלבנדר. “אתה לא יכול להאמין לשום מילה שתצא מהפה שלו.”

"כך או כך, אני באמת רוצה לרדת לאולם הגדול,” אמר הארי ונעמד באחת. הוא לא היה צריך לעשות את זה, החדר הסתחרר סביבו. “אני חייב להכניס משהו לגוף שלי.”

הם יצאו מחדר המועדון בחבורה משונה. הרמיוני הלכה לצידו של הארי, מוכנה ומזומנה לאחוז בו במקרה הצורך. רון ניסה להתקרב אליהם ללא הצלחה כי לבנדר משכה אותו אליה שוב ושוב. הרמיוני הפגינה מידה מרשימה של איפוק והתעלמות. ג'יני הלכה בראש בצעדים מהירים.

ברגע שהם נכנסו לאולם הגדול הארי הביט אל השולחן של סלית'רין. למרבה דאבונו הוא ראה את מאלפוי מוקף בחבריו ועל פניהם מרוחה אותה הבעת הלם הדומה לחבריו שלו. בלי הרבה שהיות הארי פנה לעבר השולחן של סלת'רין והלך היישר אל מאלפוי וחבורתו. "זה נכון?” הוא שאל את מאלפוי ללא שום גינונים מיותרים.

"אין לי מושג, פוטר,” אמר מאלפוי בכעס. “ותרחיק ממני את כל החברים שלך, עדיין בוקר, אני לא מוכן לריח הזה כל כך מוקדם.”

ידו של הארי התרוממה מאליה אך הרמיוני הייתה זריזה ממנו והיא ריסנה אותו במהירות. "ה..הכל באשמתך, מאלפוי,” סינן הארי מבעד לשיניו. “חתיכת דביל. אתה גרמת לי לעשות את זה.”

"מצטער לבשר לך את זה פוטר,” התערב זאביני. “אבל לפי איך שזה היה נראה אתמול, שניכם התלהבתם מהרעיון באותה המידה.”

"אתה!” התנפל הארי על זאביני. “אתה היית אמור לעצור את זה!”

"כן, גם מאלפוי התעצבן עלי הבוקר,” אמר זאביני בשביעות רצון. “אבל למרבה הפלא התגובה היחידה שלו הייתה 'כל הכבוד בלייזי.'” זאביני פרץ בצחוק מרושע.

"זה לא מצחיק בלייז,” גערה בו פנסי פרינקסון.

"טוב, אני לא נשבעתי שאני לא ארצח אותך,” נהם הארי.

"רגע!” קראה הרמיוני. “רון אולי תעזור לי פה?” היא קראה בכעס. אך ג'יני ניגשה אל הארי במהירות ובגילוי כוחות מפתיעים ריסנה אותו יחד עם הרמיוני והושיבה אותו על הספסל ליד מאלפוי. הארי סובב את גבו בהפגנתיות."אתה אומר שמאלפוי לא יכול היה לעשות לך כלום כי זה מה שהוא נשבע אתמול בלילה?” שאלה הרמיוני את זאביני והתנשפה.

"בדיוק, גריינג'ר.” זאביני חייך חיוך גדול בעוד מאלפוי שלח אליו מבטי שנאה.

"אתה מבין מה זה אומר, נכון הארי?”

"מה זה אומר?” התערבה לבנדר לראשונה.

הרמיוני התעלמה ממנה ולא ענתה.

"קודם התעלמת ממני, ועכשיו עברת להתעלם מהחברה שלי? מהלך יפה, הרמיוני,” התעצבן רון.

תסתמו כבר,” נאנח הארי בלאות. “זה אומר שאני ומאלפוי באמת נדרנו אתמול את הנדר הכובל.”

שתיקה השתררה.

"א..אני עדיין לא מבין מה בעצם זה אומר,” אמר רון לאחר כמה רגעים מעיקים.

"אוח, תפתח את העיניים שלך רון,” התעצבנה ג'יני. “הארי ומאלפוי נשבעו אתמול שכולנו נשחק אמת או חובה. כולנו, כל מי שנמצא פה.”

"אבל אני לא נשבעתי שום דבר,” מחה רון.

"גם אני,” הוסיפה לבנדר.

"גם אני,” התערבה פנסי.

"גם אני,” נבח גויל.

קראב הביט בכולם ונראה אבוד.

"זה לא משנה,” קראה הרמיוני בייאוש. היא הצביעה על כל הנאספים. “הארי ודראקו נשבעו שכולנו נשחק איתם. אם אנחנו לא נשחק איתם אז הם לא יוכלו לממש את הנדר ואז - “

" - הם ימותו מוות מלא בייסורים,” מלמלו הארי רון ומאלפוי יחד.

"אז אנחנו חייבים לשחק?” שאלה ג'יני בשקט. “אחרת הארי... - הוא ימות?”

שתיקה השתררה שוב. התשובה הייתה ברורה לכולם.

"טוב, זה לא כזה נורא,” אמרה ג'יני בקלילות. “בסך הכל משחק אחד תמים. נעשה כמה סיבובים ונגמור עם הסיפור.”

"זה לא הכל,” הוסיף הארי בכבדות. כולם חוץ ממאלפוי וזאביני נפנו להביט בו.

"אנחנו נשבענו עוד כמה דברים,” מלמל דראקו.

"עוד כמה דברים שנוגעים אלינו?” שאלה הרמיוני בקול מסוכן.

"אנחנו נשבענו שכולנו נשחק אחרי ששתינו ווריטסרום,” אמר הארי בקול קטן.

"אתם מה?” צווחו הרמיוני, רון, לבנדר, פנסי ביחד.

"תנמיכו את הקולות שלכם,” סינן מאלפוי ושלח מבט מהיר אל שולחן המורים. פרופסור מקונגל ופרופסור סנייפ שלחו מביטים מחשידים בהתקהלות המוזרה.

"סלח לי אדון מאלפוי,” אמרה הרמיוני בקול עוקצני להחריד. “אבל כרגע הוכחת לי שאתה היצור הכי מטומטם שאיתרע מזלי לפגוש. ואני אומרת לך את זה אחרי היכרות ארוכת שנים עם אחד בשם רונלד וויזלי.”

"אאוץ',” מלמל רון לעצמו. הארי שמע אותו וניסה לנחם אותו בתפיחת עידוד על גבו אך רון משך את ידו ממנו בכעס. “אני עדיין כועס עליך, חבר. הארי נאנח בעגמומיות. "כשאני משתכר הארי, אני מברך את כולם בברכות,” התעצבן רון. “או ככה לפחות פרד וג'ורג' סיפרו לי...”

"זה נכון,” אישרה ג'יני. “בפעם האחרונה שהוא השתכר הוא בירך אותי בשלושים ושמונה צאצאים ג'ינג'ים והוא הבטיח שהוא והרמ - “

" - בכל אופן,” רון קטע אותה בקול רם ובאוזניים וורדות. “הנקודה שלי היא שאני מברך את כולם. לא תוקע את כל החברים שלי במשחק רצחני של אמת או חובה.”

"אני יודע,” נאנח הארי. “אני מצטער, בסדר?”

"'מצטער' לא ממש יוציא אותנו מכל העסק הזה,” אמרה פנסי בכעס.

קראב קם ממקומו בפתאומיות. “אתם יודעים מה? נמאס לי!” הוא אמר בקול נבחני. “שניכם יכולים להתפגר מצידי. אני לא הולך להשתתף בשום משחק מטומטם.“ והוא החל ללכת בכעס לכיוון היציאה.

כאב חד תקף פתאום את הארי. הוא התקפל לשנים על הספסל ונאנק בכאב. מאלפוי לידו חווה תחושות דומות.

"מה קורה להם?” קראה פנסי באימה.

"זה הנדר!” צרחה הרמיוני בלחש. “זה הנדר! זאביני, לך תקרא לחבר המטומטם שלך לפני שהארי ומאלפוי יתפגרו לנו מול העיניים!”

הארי חש שגופו מתכווץ ונמתח בבת אחת. אלפי סכינים מלובנות דקרו את גופו שוב ושוב. הפעמים היחידות שהוא חווה כאב דומה לזה היה מקללת קרושיו, אך הפעם לא היה לו אפילו כוח לצעוק. בעיניים דומעות בכאב הוא דמותו המטושטשת של זאביני גוררת את קראב בחזרה לשולחן. "בסדר, בסדר!” הוא שמע את קולו של קראב קורא בכעס. “אני אשחק במשחק המשוגע הזה, בסדר.”

בבת אחת הכאב הפסיק. הארי התנשף בכבדות והתיישב על הספסל באיטיות. שאר החבורה יצרו מעגל סביבו וסביב מאלפוי אך זה עדיין לא הרחיק מבטים סקרניים ולחשושים שבקעו כעת מכל עבר ברחבי האולם.

"קראב, חתיכת לשלוש מפגר,” סינן מאלפוי בעודו מתנשף ומתנשם.

"אתה מעז לקרוא לי מפגר?” קרא קראב בכעס. מתעלם מנסיונותיהם של חבריו להסות אותו. “הכל כאן בגללך ובגלל פוטר!”

"זה זאביני שנתן לנו לעשות זה!” נהמו מאלפוי והארי והתנפלו על זאביני. קראב וגויל התנפלו על מאלפוי. ורון הצטרף וניסה לרסן את הארי.

"פרוטגו!” קראה ג'יני. לחש המגן הדף אותם לאחור. קראב וגויל עפו על השולחן ושניהם נחו כל אחד בתוך ערימה של טוסטים. הארי ורון מעדו על הספסל מאחוריהם ומאלפוי מעד על הספסל של שולחן רייבנקלו. לבנדר מיהרה אל רון והרמיוני עמד מאחורי ג'יני בשרביט שלוף גם היא. כעת כל העיניים באולם היו נשואות אליהם.

"אפשר לשאול מה בדיוק קורה כאן?” קולו הקר והמסתלסל של סנייפ נשמע מאחוריהם.

הרמיוני הסתובבה והסמיקה מכף רגל ועד שורשי שערותיה הנפוחות. “א..אני רק - “ היא החלה לגמגם.

"היא ניסתה ללמד אותי לחשים אילמים, פרופסור,” ענתה ג'יני בקול צלול. “לא חשבתי שזה יצליח לי ומרוב לחץ ב..בטעות אמרתי בקול את הלחש.”

"על מה בדיוק שוחחתם בהתלהבות רבה כל כך?” סנייפ העביר על כל הנוכחים את עיניו השחורות.

"א..אני שאלתי את מאלפוי אילו שיעורי בית נתת לנו בשיעור האחרון,” אמר הארי וניסה להסיט את עיניו ממבטו השחור של סנייפ.

"ואני אמרתי לפוטר שידאג לשיעורים שלו בכוחות עצמו,” הוסיף מאלפוי. הוא נעמד וניער את בגדיו מפירורי הטוסטים שדבקו בהם.

"ואז רון קראב וגויל התערבו,” אמרה ג'יני. “ובטעות שילחתי לעברם את הלחש.”

"בטעות?” סנייפ שלח בג'יני מבט קודח.

"לגמרי בטעות,” היא אמרה בקול תמים.

"עשרים נקודות מגריפינדור יורדות על הטעות שלך,” ירה סנייפ. “ואתם, גויל, קראב. קומו מתוך קערת הטוסטים, חמש נקודות מסלית'רין על הבלגן הזה.”

"טוב, זה מה שנעשה,” לחשה הרמיוני ברגע שסנייפ הלך. “כולנו נלך היום בשעה שמונה בערב בדיוק לחדר הנחיצות. שם נבצע את המשחק. נגמור איתו היום בערב וזהו.”

"למה שבוצדמית תגיד לי מה לעשות?” נהם קראב. "סתום את הפה,” יעצו לו רון, הארי, מאלפוי וזאביני פה אחד.

"הארי, אתה צריך להיזהר,” אמרה הרמיוני כשהם יצאו מהאולם הגדול. הארי הקשיב לה בהכנעה והלך בעקבותיה בזהירות, כשידיו מלאות בערימות של טוסטים. “כולנו נצטרך להיזהר, אם באמת נשתה את הווריטסרום , אסור לנו לגלות שום דבר על מסדר עוף החול, ואתה הארי על השיעורים שלך עם פרופסור דמבלדור.”

"אבל בין כה וכה אסור לנו לדבר על המשחק הזה עם אף אחד,” טען רון. “הם נשבעו על זה.”

בעוד הרמיוני עונה לרון בכעס, ראשו של הארי היה עסוק בדברים אחרים. היה משהו. משהו שלא היה קשור לדמבלדור או למסדר עוף החול. משהו שהוא קבר במשך המון זמן. דמותו של מאלפוי צפה לנגד עיניו. הוא ניער את ראשו ויצא מהאולם בצעד החלטי.

הפרק הקודם		הפרק הבא