שיעורי השיקויים של העלמה לאבגוד

אז למזלכם הרב החלטתי שזה לא בסדר שאני ממשיכה רק פאנפיק אחד שלי ומקפחת אתת כל האחרים, ואני אפילו הולכת לעשות משהו לגבי זה.

וזאת למרות שהשאלתי לבן דודי את הספר הראשון של הארי פוטר ואני לא יכולה לבדוק מה יש בשיעור השיקויים השני של תלמידי השנה הראשונה. אני כבר אחרטט משהו.

ובנימה אופטימית זו

תהנו!

(נ.מ = נקודת מבט) 

נ.מ: לונה

שיעור שיקויים משותף עם האפלפאף.

ההאפלפאפים היו נחמדים. חלקם דיברו איתה במופגן או אמרו לה שלום כשהיא עברה לידם.

לונה תהתה אם אביה יסכים להקדיש את הכתבה הבאה בפקפקן לבית האפלפאף.

היא נכנסה למרתף ותפסה את אחד המושבים בשורה השניה, מהסיבה הפשוטה שהמושבים בשורה הראשונה צמודים לשולחן המורה ויהיה לה קשה להסתכל על פרופסור סנייפ.

בניגוד לשיעור הקודם, היא לא הוציאה את הפקפקן והחלה לקרוא בו, כי היא רצתה לשים לב כשהפרופסור נכנס לחדר. 

זה שהוא טוב לב לא אומר שהוא מוותר על המשמעת הנוקשה שהוא דורש בשיעורים שלו.

ואכן, פרופסור סנייפ נכנס לכיתה כעבור כמה שניות.

"כולם לשבת," הוא אמר בקול שקט שחדר את הרעש וההמולה שמילאו את הכיתה.

כולם התיישבו.

הפרופסור החל להקריא שמות.

כשהגיע ל"לאבגוד, לונה" לונה הרימה את ידה בדממה.

יכול להיות שרק נדמה לה, אבל היא היתה די בטוחה שפרופסור סנייפ הנהן אליה חצי הנהון של אישור.

בהמשך השיעור הם למדו על עשבי ריפוי ועל השימוש שלהם בשיקויים שונים.

פרופסור סנייפ לא נראה מרוצה מרמת הידע של בני כיתתה בנושא.

"שלושים וחמישה סנטימטרים עד עד יום שני," הוא אמר להם בסוף השיעור.

לונה צעדה לכיוון חדר המועדון של רייבנקלו. יחד עם שיעורי הבית שהם קיבלו מפרופסור מקגונגל והחיבור שהם קיבלו מפרופסור בינס, יהיה לה שבוע ראשון עמוס.

---

"אה, את לא באמת צריכה להשקיע בחיבור מבינס," אמרה לה ג'יני בבוקר למחרת באולם הגדול. "אני כתבתי ג'וד בחזרתיות על כל הקלף ועדיין קיבלתי מאה. לא נראה לי שהוא בודק אותם."

לונה הינהנה בתודה, אבל בתוכה היא ידעה שהיא בכל זאת תכתוב אותו. זו הסיבה שהמצנפת שמה אותה ברייבנקלו.

כנראה היה משהו בהבעה שלה, כי ג'יני הפטירה, "רייבנקלואים" מחוייך לחלל האוויר והלכה משם.

לונה הסתכלה על שולחן המורים, איתרה את פרופסור סנייפ וחייכה אליו.

הוא לא נראה מרוצה.

בעצם...

לא, הוא כן נראה מרוצה.

הוא נראה כמו מישהו שמנסה להיראות לא מרוצה.

אחרית דבר

נ.מ: פרופסור סנייפ

סוורוס סנייפ עמד במשרדו, מהוסס.

הוא לא אמור להעניק נקודות בית מתוך גחמה...

לא שזה עצר אותו במשך זמן כהונתו כמורה לשיקויים בהוגוורטס, אבל זה הרגיש שונה הפעם.

אבל...

החיוך שלה נראה בדיוק כמו החיוך של..

החיוך של...

דמעה בודדה זלגה על לחיו.

"עשרים נקודות לרייבנקלו." הוא לחש.

 אז זה קיים.

זה לא מאוד ארוך, אבל תיאלצו להתמודד.

הפרק הזה הועלה כרגע בזכות תולעת ספרים, שמעלה פרקים בקצב מסחרר (לכו תקראו את הפאנפיק שלה! הוא מוצלח![לפאנפיק קוראים 'עשרה בקבוקים של אמת (או חובה), או לפחות לזה שאני התכוונתי אליו. יש לה עוד פאנפיקים]) ובעצם כך גורמת לי להרגיש לא בסדר על כך שאני מבקשת המשך ולא ממשיכה את הפאנפיקים שלי עצמי.

מחיאות כפיים סוערות לתולעת ספרים!

פאנדום ראנדום, אם את רואה את זה, תכתבי כבר פאנפיק.

בתודה מראש, אוונטורין.

קראתי עכשיו את הפרק בשנית, ואני חייבת לומר- 

מה?

איך הגעתי לזה?

סוורוס לא יבכה על דבר כזה

או אולי כן

אבל הוא לא רגשן

בקיצור, תתעלמו 

הפרק הקודם