הארי פוטר והטעות שנולדה

נ.מ פרסי:
בדרך כלל במצבים כאלה הדבר היחיד שעובר לי בראש זה אהההההההההההה! אבל הפעם מה שעבר לי בראש: אני הולך לשבור את השיא של ג'ייסון. רק שהפעם אובדן ההכרה לא עומד להיות זמני ...

||

סטופ תנו לי להחזיר אתכם שלושה ימים אחורה
》》》》》》》》》》》》》》》》》》》》》》

הייתי במחנה עם אנבת' ,ישבנו בביתן פוסידון,
היא קראה ספר בשם..
*פרסי מנסה לקרוא את מה שכתוב בכריכה*
ריאט הורפ? אוף דיסלקציה מעצבנת הסתכלתי
על הדפים וראיתי שהם כתובים בלטינית (לעומת הכותרת)
אתם לא תאמינו מה קרה ניתקתי את עניי מהספר,הסתובבתי ואז.. בום!
כל המפלצות שאיי פעם הרגנו היו שם ובאו לנקום בנו ......

רגע.., באמת האמנתם לי? זה בטח מה שציפיתם שיקרה נכון? אבל מה שקרה באמת, היה הרבה יותר גרוע..
הייתי עד כדי כך משועמם שהתחלתי לקרוא
*כולם נכנסים להלם טוטאלי*
כן, נכון, אפילו אני כמעט איבדתי הכרה
בכל מקרה התחלתי לקרוא והיה כתוב שם משהו על טורניר משולש (ברצינות?למה שמשולשים יעשו טורניר?) קפצתי לשורה אחרת והיה כתוב שם משהו על מטאטים מעופפים? החלטתי שאני הוזה אבל בכל זאת הלכתי לשורה אחרת וקראתי: בית ספר הוגוורסט התפוצצתי מצחוק "מה כל כך מצחיק?" שאלה אותי אנבת' בלי להוריד עיניים מהספר "הוגוורסט" אמרתי והתפוצצתי שוב מצחוק (כאילו ברצינות מי קורא לבית ספר שלו חזיר יבלות?) הסתכלתי על אנבת' וראיתי שיש לה חיוך קטן אך הוא נעלם ,אחרי שניה החלטתי שאין לי כוח לזה יותר ונרדמתי על אנבת'.
אחרי לא יודע כמה זמן התעוררתי וראיתי שאנבת' סיימה את הספר ושהיא מסתכלת עלי "מה קורה?" שאלתי אותה עדיין ישנוני ואז נהיה לה מבט עצבני "אתה הזלת עליי ריר" אמרה בקול שהתאים את המבט "אופס" אמרתי לא ממש מצטער
ופתאום... בום! ט--רך! מה קרה?
(ה.כ רגע שניה זה לא הסיפור הזה
...מצאתי)
ופתאום פייפר נכנסה נסערת
"בואו יש נבואה" מיד אני ואנבת' קמנו ומיהרנו לבית הגדול מיד בכניסתנו לבית הגדול ראינו את רייצ'ל בדיוק מתחילה להוציא עשן ירוק מפיה ואז התחילה הנבואה:
בן הים יצא למסע לבדו
את כובע העילמות החדש יקח איתו
יצטרך הוא להחזיר את האלים לשפיותם
ילך למצוא תרופה כדי שלא יחרב העולם
בדרך יפגוש קהילה אחרת
שאת האלים לא מחבבת
חבר וחבר אויבים בנפשם
יחבר אותם יחדיו וימשיך איתם
התרופה מוחבאת בין עלי הנצח
כמו שהרקולס למד צריך לנצח
יגלו מי הוא ואותו ינסו להרוג
ביום אמצע הקיץ תוקף התרופה יפוג
פוצצתי (בטעות) צינור, כל החצויים הסתכלו עליי מתוחים פלטתי אנחה ואז חכמולגית שלי אמרה את דבר החוכמה היומי שלה
"יום אמצע החורף מחר, יום אמצע הקיץ רק בעוד חצי שנה יש לך יחסית הרבה זמן"
"אני תוהה לגבי שורה אחרת , כובע עילמות חדש? חכמולוגית?" שאלתי בתיהה "אוף" אמרה אנבת' ביאוש "תיכננתי שזאת תהיה הפתעה" היא הכניסה את היד לכיס והוציאה משם שני ריבועים קטנים ונוצצים אחד כסוף אחד טורקיז היא עשתה משהו מוזר עם היד ופתאום ביידים שלה הופיעו שני כובעים "אתמול אתנה ופוסידון הופיעו מולי ודיברנו הם אמרו לי שהם השלימו בזכותינו והם תומכים המערכת היחסים הזאת ואז אתנה הביאה לי אותם ואמרה שזאת תהיה מתנה לשתינו מהם אז רציתי להפתיע אותך איתם אבל זה לא הצליח, כפי שאתה רואה"
"מצטער" "אתה לא צריך להצטער זה שיש נבואות זה לא אשמתך" "טוב" אנבת' אמרה וידעתי שהיא מנסה להתפקס "בוא ננסה לפרש את הנבואה"
אחרי חצי שעה שישבנו בבית הגדול ופירשנו את הנבואה(פירשנו=אנבת' וכירון פירשו) קיבלתי דף עם פירוש הנבואה ואז כירון דיבר "מחרותיים פרסי יצא למסע" ואז הוסיף הישיבה הסתיימה וכולנו פנינו בחזרה לביתנים אנבת' התחילה לדבר איתי על המסע ואני לא הצלתי להקשיב וידעתי שזה חשוב " אולי תספרי על הספר שקראת?אחר כך נשבר על המסע.."אמרתי לה ואני לא האמנתי בעצמי למה שאמרתי "אתה רציני?"אנבת' שאלה אותי הנהנתי ברצינות והיא התחילה לספר.. (היא מספר על מה שקרה להארי פוטר מהספר הראשון עד לספר הרביעי כי זה הספר האחרון שיצא אז )
מה שהיה מפתיע שהצלחתי לקלוט כמעט את כל הדברים ..
אחרי שאנבת' גמרה לספר לי על הספרים היא אמרה שאני צריך לארוז דברים.. הלכנו לביתן פוסידון ואנבת' התחילה לארגן לי את הדברים בנתיים חשבתי על מה שהיא סיפרה שקרה לה עם אתנה ופוסידון
ואז עלה לי רעיון הסתכלתי על אנבת' וראיתי שהיא די סיימה לארגן את הדברים שלי
" חניך אחד רצה אותי אני כבר חוזר" זרקתי לה תירוץ ויצאתי מקווה שהיא האמינה לכיוון ביתן אפרודיטה
"פייפר פה?" שאלתי את בת האפרודיטה שפתחה לי את הדלת "כן,שניה אני אלך לקרוא לה"אמרה לי ונכנסה חזרה לביתן אחרי כמה שניות פייפר יצאה
"היי פרסי הכל טוב?" "כן הכל מעולה אני פשוט רוצה לדבר איתך על משהו"אמרתי לה והתחלתי ללכת לכיוון החוף היא באה אחרי שהגענו מספיק רחוק אמרתי לה "אני רוצה להציע לאנבת'"
"סוף סוף" אמרה פייפר " ואני צריך את עזרתך" הוספתי "אוקי.....

אחרי חצי שעה היתה לנו תוכנית מושלמת
אמרתי לה תודה וחזרתי לביתן פוסידון אנבת' חיכתה לי שם "הכל בסדר?" שאלה אותי "כן סתם איזה שני חניכים רבו והפרדתי בניהם" אמרתי לה בהיסח דעת
מקווה כולי שזה נשמע אמין "טוב אתה בא?" שלה אנבת' "ל...?" שאלתי אותה לא מבין על מה היא מדברת "לשחות,אתה לא זוכר?" אמרה חכמולוגית והסתכלה עלי במבט של 'אתה דביל' "אההה" אמרתי שנזכרתי שדיברנו על זה אתמול אנבת' עשתה תנועה אילמת של דפיקת היד במצח "מוח אצה" "טוב את באה?" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת היא ציחקקה וקמה גם היא ויצאנו

....

הפרק הקודם		הפרק הבא