עינויי וולדמורט

בדיוק כשעצמתי עיניים,מוכנה למות,הרגשתי יד מושכת אותי. נבהלתי,כי הכל מבהיל שאת באובסקורו.כל הקללות נוטרלו על ידי.... הארי פוטר. הוא אחז בי,והתעתק.

התעוררתי ליד הארי,הרמיוני,ורון. "רוצה מים?" שאל הארי הנבוך.עוד לפני שהספקתי לענות,רון אמר:"אוקיי.הרמיוני?"

הרמיוני שלפה ספל קטן משום מקום ואמרה "אגואמנטי!" הקסם מילא את הכוס במים. הארי לקח את הכוס מידי הרמיוני

והגיש לי אותה. "תודה." אמרתי. והתחלתי לשתות. למים היה טעם מוזר מאוד. פתאום משהו החל לקרות.הארי שינה צורה לוולדמורט,הרמיוני לבלטריקס ורון ללוציוס.

"ילדה,"לחשש וולדמורט "המים ששתית הרגע לא היו רגילים." פתאום כל גופי החל לכאוב. "המים אינם מחלחלים אל גרונך.הם מחלחלים אל ליבך ומטילים עליו קללת אימפריו.

ואז ליבך המהופנט מכושף כך שהוא מוכרח לענות אותך בקללת קרושיו לשארית חייך הקצרים. וכעת, מכיוון שליבך מכושף באימפריוס, 

אז גם את מהופנטת לציית לי!עכשיו, אין לי מה לעשות בגופך. לכן, אנרביט!"

המילה האחרונה לא סתם נגעה בלבי. היא אחזה בו חזק,הכאיבה לו עד שאילצה אותו לאבד הכרה.

וגם אותי.כשהתעוררתי קול פנימי אמר לי להגיע לוולדמורט.נכנסתי לחדר

מוזר. וברגע שפתחתי את הדלת נשמעה צעקה "אבדה קדברה!" נפלתי על הרצפה מתה

הסוף. בבקשה תגובות בונות.

וסליחה על המיני פרק פשוט לא ידעתי מה לעשות

עם אמילי אז הרגתי אותה

נ.ב.אשמח לתרומת חרמשים!!!

הפרק הקודם